ת"א 16262-06-12

תקציר

התובעים, שרכשו דירה מהנתבע, הגישו נגדם תביעה בגין ליקויי בנייה שונים שהתגלו בדירה, וביקשו לחייב את הנתבע לתקן את הליקויים ולפצות אותם על עוגמת הנפש שנגרמה להם. הנתבעת טענה כי היא אינה אחראית לתיקון הליקויים, שכן אחריות זו צריכה ליפול על הקבלן המבצע, עמו חתמה הנתבעת על הסכם הפסקה. בנוסף, הנתבעת טענה כי התובעים לא נתנו להם הזדמנות נאותה לבחון ולתקן את הליקויים. בית המשפט מינה מומחה שאישר את קיומם של הליקויים והעריך את עלות תיקונם, לרבות עלויות דיור חלופי במהלך התיקונים, ב-77,668 ₪ כולל מע"מ. המומחה גם המליץ להוסיף 20% נוספים כדי לכסות את עלות התיקונים המוגברת בשוק החופשי. בית המשפט הסכים עם ממצאי המומחה, לרבות הצורך בדיור חלופי, וקבע כי סעיף בהסכם המכר הפוטר את הנתבעת מתשלום עבור דיור חלופי ועוגמת נפש אינו תקף. לפיכך חויב הנתבע לשלם 8,000 ₪ נוספים עבור דיור חלופי ו-10,000 ₪ כפיצוי בגין נזק לא ממוני. בית המשפט גם קבע כי הנתבע אחראי לליקויי הבנייה לפי חוק מכר דירות, המגדיר מוכר כאחראי לליקויי בנייה, גם אם לא היה בונה הדירה. טענת הנתבעים כי יש לפטור אותם מאחריות בשל הסכם הפיוס עם הקבלן נדחתה, שכן הסכם זה אינו גורע מאחריותה של הנתבעת כלפי התובעים. באשר להזדמנות לתקן את הליקויים, מצא בית המשפט כי התובעים נתנו לנתבעת מספר הזדמנויות לעשות כן, אך התיקונים לא צלחו. התובעים לא חויבו לאפשר תיקונים נוספים בשל ניסיונותיה הכושלים החוזרים ונשנים של הנתבעת, והצורך בפיקוח בית המשפט ובהוצאות נוספות. בית המשפט הגיע למסקנה כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים והורה להם לשלם את הסכומים האמורים, לרבות שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, בתוך 30 יום.