עפ"ג 6550-07-09

תקציר

הערעור מתייחס לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל, עם שמונה עשר חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 10,000 ₪ או חמישים ימי מאסר במקום תשלום, שהוטלו על המערער בגין גניבה וקשירת קשר לביצוע עוון. המערער גנב שיקים מחברת הביטוח כלל, במזימה שרקח יחד עם שני נאשמים נוספים. השיקים, שנגנבו על ידי אחד הנאשמים שהייתה לו גישה אליהם מתוקף עבודתו של אביו כסוכן ביטוח, נמסרו למערער אשר מסר אותם לאדם רביעי לצורך פדיונם. המערערת הרוויחה כלכלית מעסקאות אלה. המערער התקשר תחילה בהסדר טיעון, אך בהמשך חזר בו מהודאתו. לאחר מכן הגיע התיק למשפט, והמערער הורשע באישומים נגדו. בדיון בגזר הדין שקל בית משפט קמא את נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, לרבות השתתפותו ופציעתו במלחמת יום הכיפורים שהותירה אותו עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). עם זאת, בית המשפט ציין גם את תפקידו המרכזי של המערער בעבירות ואת הצורך בהרתעה, והטיל את העונש האמור. המערער ערער על גזר הדין וטען כי שגה בית משפט קמא בכך שלא ביקש תסקיר מבחן, כי הופעל עליו לחץ לחזור בו מהודאתו, כי קיים פער בין הסדר הטיעון שבוטל לבין העונש בפועל, וכי עונשו חמור מזה של שותפיו להגנה. ערכאת הערעור הורתה על תסקיר מבחן וקיבלה עדכונים על מצבו הנפשי של המערער. בית המשפט אף הפנה את המערער לממונה על עבודות ציבוריות על מנת שיבחן את התאמתו לעבודות שירות. בסופו של דבר, הסכימה ערכאת הערעור עם המערער כי נסיבותיו הייחודיות מצדיקות הקלה בעונשו. בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו, והפחית את תקופת המאסר לשישה חודשים, אותה יש לרצות באמצעות עבודות שירות בהתאם למצבו הנפשי של המערער ולהמלצות שירות המבחן. יתרת העונש שהטיל בית משפט קמא נותרה על כנה.