ע"א 592/88

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור שעסק בסוגיות של שותפות, הפרת חוזה והפרת זכויות יוצרים הקשורות להצגה "סיפורי דקאמרון" בבימויו של אברהם ניניו ז"ל. התיק נסב סביב הפרת הסכם בעל פה בין ניניו לבין שותפות הכוללת את המערערים, בנוגע לתשלומים בגין בימוי המחזה ושימוש בזכויות היוצרים של אשתו המנוחה של ניניו. בית המשפט אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי השותפות הפרה את החוזה בכך שלא שילמה כמוסכם, מה שהוביל לביטולו כדין של החוזה ולהפרת זכויות יוצרים בעקבותיו. המערערים, השותפים לשבתאי, הוטלו על עצמם אחראים להפרה זו, כאשר בית המשפט אישר כי מעשיהם היוו הפרה יסודית, המצדיקה את השימוש בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים כדי לפסוק פיצויים סטטוטוריים ללא הוכחת נזק ממשי. בית המשפט העליון בחן את הפרשנות של "כל הפרה" לפי סעיף 3א והגיע למסקנה כי כל הופעה לאחר הביטול היוותה הפרה אחת ולא מספר הפרות, מה שהוביל לפיצוי מתוקן של 30,000 ש"ח, התקרה הסטטוטורית המקסימלית. פסק הדין הדגיש את הרתיעה מפני הפרות מכוונות, וציין כי פיצוי כזה לא יעלה על המקסימום הקבוע בחוק גם אם לא ניתן להוכיח נזק באופן אובייקטיבי. טענות המערערים נדחו ברובן, ואישרו את אחריותם בשל אחריותם המשותפת ופעולותיהם בהעלאת המחזה. בסופו של דבר, פסק הדין נועד לאזן בין אמצעי פיצוי לבין הרתעה מפני הפרות עתידיות, תוך הדגשת העיקרון לפיו ככלל יש להתייחס להפרות חוזרות ונשנות של זכות אחת כאל אירוע בודד לצורכי פיצוי.