ע"א 6663/93

תקציר

בתיק הנוגע למערערים בערעור אזרחי מס' 6663/93, התייחס בית המשפט העליון למחלוקת הנוגעת להפקעת מקרקעין בראשון לציון, תוך התמקדות בתביעות פיצויים בעקבות שינוי ייעוד קרקע לצרכי ציבור. המערערים תבעו פיצוי בגין הפגיעה בערך רכושם עקב חוק התכנון והבניה ופקודת הקרקעות. בית המשפט המחוזי פסק פיצוי מסוים אך לא את מלוא התביעה, מה שהוביל לערעורים של שני הצדדים. בית המשפט העליון בחן את הניואנסים של העברות מקרקעין מרצון לעומת הפקעות חוקיות על פי החוק, וקבע כי העברות כאלה משולות להפקעות כאשר הן נובעות מדרישות העירייה ומכפייה פוטנציאלית. היא הבהירה כי ניתן לקחת עד 40% מהקרקע ללא פיצוי אם היא משרתת אינטרסים ציבוריים, אלא אם כן מדובר בחריגה מצטברת במספר עסקאות. פרשנות זו מתיישבת עם שמירה על אינטרסים פרטיים תוך כיבוד צרכי הציבור, במיוחד לאחר בחינת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, המעגן את זכויות הקניין. בנוסף, פסק הדין התייחס לסוגיות של ריביות משפטיות, שכר טרחת עורך דין ומתודולוגיית חישוב הנזקים, ובסופו של דבר העביר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת. בית המשפט ביקש לאזן בין פיצוי הוגן תוך ציון המורכבות המובנית וקריאה לפתרון ידידותי כדי להימנע מהתדיינות משפטית ממושכת.