ע"א 5106/20

תקציר

המבקשים ביקשו לעכב את ביצועו של פסק דין שהורה על חלוקת תשלומים כספיים לנושה יחיד, המכונה שומרוני. הבקשות נדחו על ידי בית המשפט. החלטה זו התקבלה משום שהמבקשים לא הוכיחו כי עיכוב ביצוע פסק הדין היה מוצדק. כדי להצדיק שיהוי, היה על המבקשים להראות סיכויי הצלחה גבוהים בערעור וכי ביצוע פסק הדין לפני סיום הערעור יגרום להם נזק חמור. הם לא הוכיחו תנאים אלה במידה מספקת. ראשית, במקרים חריגים של תשלומים כספיים, על המבקשים להוכיח סיכון קונקרטי ליכולתם לפרוע לצד השני אם ערעורם יתקבל. המבקשים לא הראו כי הכספים, מרגע שיתקבלו אצל השומרוני, לא יהיו ניתנים להשבה ולא כללו את השומרוני כצד להליך. שנית, התמהמהות המבקשים בהגשת הבקשות עד לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את חלוקת הכספים לשומרוני הצדיקה עוד יותר את דחיית בקשתם. המבקשים המתינו כחודש וחצי לאחר מתן פסק הדין בטרם הגישו את בקשותיהם. עיכוב זה הצביע על השלמה עם המצב הקיים והצביע על כך שלא ייגרם להם נזק חמור. בנוסף, מאחר שהכספים כבר חולקו עד למועד הגשת הבקשות, ראה בית המשפט בבקשה ניסיון להשיב את המצב לקדמותו, שבדרך כלל אינו נענה. כמו כן, חויב כל מבקש לשאת בהוצאותיהם של המשיבים 1 ו-2 בסך של 5,000 ₪.