ע"ע 1606-09-10

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על תביעת עובד לתשלומים נוספים עבור שעות כוננות ושיחות פתע שבוצעו במסגרת עבודתו במחלקת מים בעירייה. העובד, מר אליאסי, עובד במחלקת המים בעירייה משנת 1999, תחילה כסמנכ"ל ולאחר מכן כמנהל. תנאי העסקתו כללו שכר על בסיס דרגה, גמול שעות נוספות עבור עד 50 שעות בחודש וגמול עבור שעות כוננות. מר אליאסי תבע תשלומים נוספים עבור זמינות בשעות הכוננות ועבור שיחות פתע, שהן קריאות לחזור לעבודה לאחר תום יום העבודה הרשמי. בית הדין המחוזי קיבל חלקית את טענתו, מה שהוביל הן את מר אליאסי והן את העירייה להגיש ערעורים. גם מרכז השלטון המקומי והסתדרות העובדים הכללית הציגו את עמדותיהם. בית המשפט העליון דחה את שני הערעורים. בית המשפט קיבל את קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בנוגע לעבודתו הנוספת של מר אליאסי, מהן עולה כי השעות הנוספות שדווחו על ידו ושעות העבודה עקב שיחות פתע לא עלו בקנה אחד. לפיכך, מר אליאסי היה זכאי לגמול שעות נוספות בהתאם לתנאי העסקתו, בכפוף לאישור הממונה עליו. בית הדין הסכים גם עם קביעת בית הדין האזורי כי יש לראות במר אליאסי עובד עירייה החל מאפריל 1999, וכי הוא זכאי לתשלום עבור שיחות פתע בהתאם לחוקת העבודה. עם זאת, בית הדין הבהיר כי אין לנכות את התשלום עבור שיחות פתע מהשכר הכוננות שקיבל מר אליאסי על פי תנאי העסקתו. עוד נקבע כי תוספת הכוננות שקיבל מר אליאסי היא תוספת מותנית, שכן היא משקפת את זמינותו מעבר לשיחות פתע, אף שלא הוגדרו הימים והשעות בכוננות. בהיעדר הגדרה ברורה, קבע בית הדין כי מר אליאסי זכאי לתשלום בכוננות בהתאם לתנאי העסקתו, אך לא בשיעור גבוה יותר. בית הדין המליץ כי הצדדים יסכימו על לוח זמנים מוגדר לכוננות בעתיד, שלאחריו יקבל מר אליאסי התראה נוספת על פי חוקת העבודה. שני הערעורים נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.