ת"א 4020/05

תקציר

התובעים, בני זוג ובתם, תבעו מבנק סעד הצהרתי בנוגע לשטר משכון שנחתם על ידם לטובת הבנק. התובעים טענו כי שטר החוב אינו תקף בשל היעדר חתימת אימות של עורך דין, ומשום שהוא לא הסביר כראוי את השלכות המסמך, ובמיוחד לבת, שחתימתה נדרשה מאחר שהייתה לה בעלות חלקית על הנכס המשועבד. בעוד שבית המשפט מצא כי היעדר חתימת אימות אינו פוסל את השטר, הוא הסכים כי הבנק כשל בחובת הזהירות שלו כלפי הבת, שהייתה חיילת חסרת מומחיות כלכלית, בכך שלא הסביר את השלכות חתימתה, לרבות ויתור שלה על הזכות לדיור חלופי. יתר על כן, הבנק לא הסביר די הצורך למי מהתובעים כי הם מוותרים על זכויותיהם לדיור חלופי. כתוצאה מכך, קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי, הכריז על שטר הוויתור כבטל ביחס לזכויותיה של הבת, והורה על ביטול תניית הוויתור לכל התובעים. הבנק נדרש גם לכסות את הוצאותיהם המשפטיות של התובעים. כונסת הנכסים פוטרה מהתביעה, שכן לתובעים לא הייתה עילת תביעה אישית נגדה.