עת"מ 47905-12-12

תקציר

העתירה מערערת על החלטת ועדת ההתנגדויות לזרים שלא להעניק לעותרת, אזרחית פיליפינית, מעמד בישראל כידועה בציבור של אזרח ישראלי, העותר האחר. הוועדה קבעה כי העותרים לא הוכיחו את היותם במערכת יחסים אמיתית וכנה, ואפיינה את הקשר ביניהם כקשר של מטפל ומטופל. המקרה נסוב סביב זכותם של בני הזוג לחיי משפחה ואופי הזוגיות ביניהם. בעוד העותרים חיים יחד ומנהלים את משק הבית במשותף, השאלה המכרעת היא האם מערכת היחסים ביניהם כוללת בתוכה את היסוד הסובייקטיבי של חיבה ואהבה. בית המשפט מכיר באתגרי ההגדרה וההוכחה של רגשות, אך מציין כי העותרים חיים יחד מזה מספר שנים וממלאים זה את צרכיו של זה. למרות כמה סתירות בתיאוריהם, הם יודעים פרטים אינטימיים מסוימים זה על זה. הפרש הגילאים המשמעותי ביניהם אינו יכול להיות הגורם המכריע היחיד. חשוב לציין כי התנהלות המשיב בהליכים קודמים – תוך התמקדות במצבו המשפחתי של העותרת ולא בטיב הקשר ביניהם – מונעת מהם לשנות את עמדתם כעת. משכך, פוסק בית המשפט לטובת העותרים, מקבל את עתירתם ומורה למשיב להעניק לעותר מעמד בישראל כידועים בציבור, מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים.