ע"א 1351/09

תקציר

עניינו של הערעור בתביעה שהגיש המערער, בעל דירה, כנגד המשיבים, שוכריו לשעבר, לפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרה יסודית לכאורה של הסכם שכירות. בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה את התביעה, והביא את המערערת להגיש ערעור זה. הסכם השכירות כלל מספר הוראות המגדירות תנאים בסיסיים, לרבות סעיפים הקשורים לביטוח, העברת רשומות עירוניות והסכמה בכתב לשינוי רכוש. המערער שב והזהיר את המשיבים מפני הפרות נטענות, ואף הגיש שטר חוב לביצוע. עם זאת, בית משפט קמא פסק לטובת המשיבים, ולא מצא הפרות יסודיות המצדיקות את ביטול החכירה. עוד נמצא כי המערער פעל בחוסר תום לב בכך שעמד על זכויותיו החוזיות. באשר לסוגיית הביטוח, קיבל בית המשפט את ראיות המשיבים בדבר כיסוי ביטוחי ותשלום, הגם שלא הוצגו בהתאם לדרישות ההסכם. בסוגיית השינויים ברכוש קיבל בית המשפט את טענת המשיבים כי המערערת הסכימה בעל-פה לשינויים. ערכאת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא בחלק מהסוגיות אך לא באחרות. היא הדגישה כי עמידה על זכויות חוזיות אינה מהווה חוסר תום לב. בית המשפט מצא כי המשיבים הפרו את סעיף הביטוח מן היסוד, שכן לא סיפקו את פוליסת הביטוח הנדרשת, וכי המערערת זכאית לבטל את ההסכם ולקבל פיצוי מוסכם מראש. מנגד, בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא בנוגע לשינויים בנכס, וסבר כי המערער הסכים להם בעל פה טרם חתימת החוזה וכי התעקשותו לאחר מכן על סעיף ההסכמה בכתב מהווה מימוש זכויותיו בחוסר תום לב. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, ופסק דינו של בית משפט קמא בוטל. הליכי ההוצאה לפועל הורשו להימשך, אך שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם בגין הערעור בשל התנהלותו הכוללת של המערער.