בש"א 3973/91

תקציר

בפסק הדין בעניין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים דן בית המשפט העליון בערעור בו היו מעורבים המשיב מס' 2, שנפגע בתאונת דרכים בעת שנהג ברכב שכור, והמערערת, חברת ביטוח שהנפיקה פוליסה לרכב. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את תביעתה של המשיבה מס' 2, בקובעו כי היא נהגה ברכב שלא כדין, בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח. המשיבה מס' 2 ערערה, וקרנית, קרן פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ביקשה להצטרף להליך, בטענה שההחלטה עלולה להשפיע על אחריותם המשפטית במקרה זה ובמקרים אחרים. החלטת בית המשפט העליון נסובה סביב תקנות פרוצדורליות המאפשרות לצדדים חדשים להצטרף לערעורים אם הדבר משרת את הסוגיות המהותיות של התיק ומונע משפטים מיותרים בעתיד. בית המשפט בחן האם הכללתה של קרנית תשפיע באופן מהותי על תוצאת ההליך או יעילותו. החלטתו המקורית של הרשם אושרה, וקבעה כי הכללתה של קרנית יכולה למנוע התדיינויות מרובות וליישר קו בין האינטרס הציבורי לבין הליך שיפוטי יעיל. יש לציין כי בית המשפט הכיר בכך שקרנית לא הייתה צד לדיונים המקוריים בבית המשפט המחוזי והכללתם שימשה לייעול תביעות משפטיות עתידיות אפשריות הנוגעות לנהגים שאינם מבוטחים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. למרות שהכיר בחוסר יעילות פרוצדורלית אפשרית, בית המשפט קבע כי מעורבותה של קרנית הייתה מוצדקת במקרה זה. הוצאות עו"ד בגין ההכללה הוטלו על המערערת, ובכך היוו תקדים נוסף לערעורים דומים הנוגעים לחבות המבטחת ואחריות הקרן.