ע"א 18/71

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הערכת שווי דירה בירושה לצורך תשלום מס עיזבון בישראל. המערערים ירשו מחצית מדירה תפוסה ולאחר מכן מכרו אותה פנויה, אולם שומת המס שערך המשיב בעסקה זו התבססה על שוויה התפוס של הדירה בעת הירושה. דעת הרוב של השופטים מני וקיסטר קבעה כי שיטת השומה של המשיב מוצדקת לפי סעיף 26 לחוק מס שבח מקרקעין, הגובר באופן ספציפי על הוראותיו הכלליות של סעיף 23 לגבי נכסים בירושה. השופט י' כהן הציג דעה חולקת, וטען כי סעיף 26 צריך לחול רק על דירות ריקות. בפסק הדין נקבע כי שווי דירה יחידה בירושה ייקבע לפי סעיף 26, ואילו סעיף 23 חל על דירות שנרכשו בדרך של רכישה. הסיבה לכך היא שסעיף 26 מפרט שלושה סוגים מפורשים של רכישות, לרבות ירושה, אשר מקבל עדיפות על פני הוראת הרכישה הכללית בסעיף 23. הואיל והמחצית שירש מהדירה אוכלסה בעת הפטירה והוערכה ככזו לצורכי מס עיזבון, השימוש שעשה המשיב בשווי זה לצורכי מס שבח נמצא ראוי. בהתנגדותו של השופט י' כהן נטען כי פרשנותו של המשיב הביאה לתוצאות בלתי צודקות וכי יש להגביל את סעיף 26 לדירות ריקות. מאחר שהחוק אינו מתייחס במפורש לסוגיה זו, הפעיל השופט את העיקרון של הימנעות מסלידה בפרשנות משפטית. עם זאת, דעת הרוב של השופטים מני וקיסטר הכריעה, דחתה את הערעור וחייבה את המערערים בהוצאות המשיב.