רער"צ 35819-09-22

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית לפירעון חובות ובחובות החייבים והנושים בהליך זה. היא מדגישה את חשיבות קיום פסקי הדין וגבייה יעילה של חובות, תוך שמירה על זכויות החייבים. בית המשפט מכיר באיזון שיש לאזן בין תמרוץ חייבים לפרוע את חובותיהם לבין הימנעות מעומס יתר על החייבים כאשר הנושים אינם במעש. זה מוביל לתהליך דו-שלבי לסגירת תיקים עקב חוסר מעש. ראשית, רשם ההוצאה לפועל בודק האם קיימת סיבה טובה לאי תשלום החייב והאם הנושה זנח את החוב. אם לא, התיק יישאר פתוח. רק אם יחליט הרשם כי אין סיבה טובה לאי תשלום והנושה לא נקט בפעולות גבייה במשך זמן רב ללא הצדקה, ייסגר התיק לבקשת הנושה. עוד צוין בפסק הדין כי סגירת תיק מחמת חוסר מעש היא פעולה מנהלית שאינה מבטלת את יתרת החוב. פסק הדין מחיל מסגרת זו על המקרים הפרטניים ומגיע למסקנה כי ההחלטות שלא לסגור את התיקים היו נכונות ומנומקות. המבקשים, שהיו חייבים, לא סיפקו סיבות טובות לאי פירעון, ובשני המקרים ננקטו פעולות גבייה. לפיכך, בקשות רשות הערעור נדחות. המבקשים נדרשים לכסות את הוצאות הנושים, בסך 5,000 ₪.