ת"א 2430/98

תקציר

התובעים, שתי שותפויות הודיות ובא כוחן הישראלי, ביקשו צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים לייבא, למכור או לשווק ציוד משרדי, קרי שדכנים, דבר שהפר לכאורה את זכויות התובעים. כמו כן ביקשו הנתבעים הוצאות בגין מכירת מוצרים מפרים, פיצוי בגין נזקים, גניבת עין לכאורה, עשיית עושר ולא במשפט והפרת זכויות יוצרים. עם זאת, בית המשפט פסק נגד התובעים בכל הסעיפים. ראשית, לנציג הישראלי לא היה מעמד לתבוע את הנתבעים. שנית, התובעים לא הצליחו להוכיח כי האריזה שלהם רכשה מוניטין, שהיה נחוץ לביסוס טענת גניבת העין שלהם. שלישית, טענתם החלופית של התובעים לעשיית עושר ולא במשפט נכשלה משום שלא הוכיחו קיומו של אינטרס ראוי או כי הנתבעים התעשרו על חשבונם. לבסוף, טענת הפרת זכויות היוצרים של התובעים נדחתה מאחר שלא עלה בידם להוכיח מקוריות ויצירתיות בעיצוב האריזה שלהם, דרישה להגנת זכויות יוצרים. מאחר שטענות התובעים לא צלחו, נפסקו לנתבעים הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.