ע"א 236/64

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון, בהרכב השופטים זוסמן, כהן ומני, היה לקבל את ערעורה של ארדה בע"מ ולדחות את ערעורם הנגדי של משה ואליעזר כץ בעניין ארדה בע"מ נגד משה ואליעזר כץ. התיק נסוב סביב סכסוך חוזי, בו טענה ארדה בע"מ כי המשיבים הפרו את החוזה ולא העבירו להם את המכירה. החברה ביקשה להשיב למשיבים את דמי המקדמות בסך 40,000 ליש"ט, לצד פיצוי בסך 3,700 ליש"ט. התביעה הוגשה במקור כפסק דין מקוצר, אך בית המשפט המחוזי החליט למחוק את הכותרת "בפסק דין מקוצר" מהתביעה ודחה את המשפט. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי בקובעו כי הדגש בפסקי דין מקוצרים צריך להיות על ההגנה ולא על התביעה. מאחר שניתנה למשיבים רשות להתגונן, יטופלו עתה בתביעה ככל טענה אחרת וניתן יהיה להוכיח אותה באמצעות עדים וראיות אחרות, ולא רק באמצעות מסמכים כתובים. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעה בגין הפרת חוזה נופלת לגדר תביעות המבוססות על ראיות בכתב, כמפורט בתקנה 269(1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שלא כל פרט בתביעה דורש ראיות בכתב. באשר לערעור שכנגד, דחה אותו בית המשפט בקובעו כי גם אם תתקבל החלטת בית המשפט המחוזי, לא יהיה ערעור נגדי תקף. העניין הועבר לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע מועד חדש למשפט, והמשיבים חויבו לשלם את הוצאותיה של ארדה בע"מ, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 500 ליש"ט.