ע"פ 4634/02

תקציר

המערער הורשע באונס חוזר ונשנה של בתו הקטינה בין השנים 1995 ל-1997, עת הוצאה מהבית. בנוסף להרשעה באונס בנסיבות מחמירות של קטינה בת משפחה, הוא הורשע גם במעשה סדום ובהתעללות במתלוננת. הוא נידון ל-20 שנות מאסר וחויב לשלם פיצויים בסך 50 אלף שקל. המערער ערער הן על הרשעתו והן על גזר דינו. ערכאת הערעור דחתה את הערעור, ולא מצאה טעם בטענות המערער. בית המשפט הסתמך על עדותה של המתלוננת, שנחשבה אמינה ומשכנעת, וכן על עדותם של עובדים סוציאליים וחבר שתמכו בגרסתה לאירועים. בית המשפט הכיר בכך שהאיחור של המתלוננת בדיווח על ההתעללות היה שכיח במקרים של גילוי עריות ולא פגע באמינותה. מנגד, עדות ההגנה, לרבות עדותו של המערער, נחשבה בלתי אמינה ונטולת סתירות. עוד מצא בית המשפט כי העונש הולם בהתחשב באופי ומשך העבירות של המערער. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר חומרת עונשו, לרבות נסיבותיו האישיות והיעדר עבר פלילי, וציין כי העונש מוצדק נוכח אופיים הנתעב של מעשיו. לבסוף, קבע בית המשפט כי חוסר יכולתו של המערער לחקור בחקירה נגדית את המתלוננת או את מי שהכין דו"ח מטעמה אינו מהווה עיוות דין, שכן חקירה כזו אסורה על פי חוק במקרים של עבירות מין. ככלל, הערעור נמצא מופרך ונדחה.