עמ"נ 4245-01-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בעניין זכות הערר על החלטות של ועדות מקומיות וועדות ערר הנוגעות לתביעות לפיצויים לפי סעיף 198 לחוק התכנון והבניה. על פי החוק, ועדות אלה רשאיות לקבל או לדחות עררים על החלטות לדחות תביעות פיצויים או למנות שמאי מכריע. האפשרות השנייה אינה מסיימת את התהליך ומאפשרת הגשת ערעור נוסף לוועדה לאחר שהשמאי המכריע נתן את החלטתו. בנוסף, החוק קובע כי רק על שאלה משפטית ניתן לערער בפני בית המשפט לעניינים מנהליים. מספר מקרים דנו בשאלה האם ניתן לערער על החלטות ביניים, כגון העברת תיק לשמאי מכריע. פסק הדין המסוכם כאן מתיישב עם הדעה הרווחת כי לא ניתן לערער על החלטות מסוג זה מאחר שהן זמניות ואינן מסיימות את תפקידה של הוועדה. רק לאחר שהשמאי המכריע נתן את החלטתו ניתן להגיש ערעור נוסף. זאת על מנת להבטיח תהליך תכנון מהיר ויעיל. במקרה הנוכחי, הערעור על החלטת ועדת הערר להעביר את התיק לשמאי מכריע נדחה, והוצאות נפסקו למשיבים. ההחלטה מחזקת את זכות הערר המצומצמת לפי סעיף 198 ומדגישה את הצורך בהליך תכנוני מהיר, דבר המצביע על כך שהחלטות ביניים אינן ניתנות בדרך כלל לערעור.