עפ"ס 53880-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין **עפ"ס 53880-03-26 דגן נ' כהן ואח'**, אשר ניתן על ידי כבוד הנשיא יצחק עמית ביום 5.7.2026. ### מבוא פסק הדין עוסק בערעור על החלטת פסלות שופט, שנסובה סביב טענת המערער לקיומו של חשש למשוא פנים בשל היכרות קודמת בין המותב (השופטת מ' בן בסט) לבין עורך דין שאינו צד להליך, אך נוכח באולם והיה מעורב בו באופן עקיף. ### העקרונות המשפטיים המרכזיים 1. **מבחן החשש הממשי למשוא פנים:** נקודת המוצא המשפטית, כפי שעולה מסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, היא כי על מנת לפסול שופט, על הטוען להוכיח קיומו של "חשש ממשי למשוא פנים". הנשיא עמית מדגיש בפסיקתו כי סף זה אינו עובר בעצם קיומה של היכרות כזו או אחרת, אלא בבחינה האם היכרות זו פוגעת ביכולתו של השופט לשפוט ללא משוא פנים וללא "נעילת דעת". 2. **הבחנה בין היכרות מקצועית לחברית:** בית המשפט מחדד אבחנה מהותית בהלכות פסלות: **היכרות מקצועית** שהתקיימה טרם המינוי לשיפוט אינה מהווה כשלעצמה עילת פסלות. השופט עמית מדגיש כי כל עוד לא הוכח קשר אישי, חברי או קשר פעיל וממשי מאז המינוי, אין בהיכרות המקצועית כדי להקים חזקה של משוא פנים. מדובר בחידוד של "עשרת הדיברות" בדיני הפסלות, המאזנים בין הצורך במראית פני הצדק לבין הצורך בהמשכיותו התקינה של ההליך השיפוטי. 3. **חובת השקיפות:** פסק הדין מייחס משקל רב להתנהלות המותב בזמן אמת. העובדה שהשופטת נהגה בשקיפות מלאה מיד עם זיהוי הנוכח באולם מעידה על העדר כוונה להסתיר מידע ומחזקת את החזקה כי השופט יושב בדין בלב פתוח ובנפש חפצה. חובת הגילוי הנאות של השופט פועלת כבלם משפטי המנטרל טענות על חוסר הגינות. 4. **העלאת טענות עובדתיות חדשות בערעור:** חידוש פרוצדורלי המודגש בפסק הדין הוא **אי-התקבלות טענות עובדתיות חדשות בשלב הערעור**. המערער טען בערעורו כי הוא מתכוון להעיד את עורך הדין, אולם טענה זו לא הועלתה בפני המותב בערכאה הדיונית. בית המשפט קובע כי לא ניתן להכשיר מהלך של פסלות בדיעבד על בסיס עובדות שהשופט לא נדרש להן בזמן אמת. מדובר בעיקרון של "מיצוי הדיון" בערכאה הדיונית, אשר מונע מהצדדים לשפר את עמדתם בערעור מבלי לתת למותב את ההזדמנות להכריע בטענות על בסיס התשתית העובדתית המלאה. ### סיכום וחדשנות משפטית החידוש המרכזי בפסק הדין טמון ביישומו של מבחן ה"חשש הממשי" בהקשר של צדדים שלישיים ("עורך דין קשור להליך"). בית המשפט העליון מעגן את הגישה הפרגמטית: * **העדר רלוונטיות של צד ג':** כאשר אדם אינו צד להליך, אינו עד ואינו מייצג, ההיכרות עמו מוחלשת משמעותית, ואין היא צריכה להשליך על הדיון המהותי שבין הצדדים הישירים. * **הגנה על עצמאות המותב:** הפסיקה מציבה גבול ברור המונע מבעלי דין להשתמש ב"קרבה" של עורכי דין או גורמים חיצוניים ככלי טקטי להחלפת מותב (Forum Shopping). לסיכום, הנשיא עמית מחזק את הכלל לפיו פסלות אינה מבוססת על תחושות סובייקטיביות של בעל הדין, אלא על נסיבות אובייקטיביות המקימות חשש ממשי, כאשר היכרות מקצועית עברם של שופטים אינה מהווה כשלעצמה עילה לפסלות.