ע"ב 3831/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שני דוחות - דו"ח מבקר המדינה ודו"ח הבדיקה הפנימית - והרלוונטיות והקבילות שלהם כראיה בתביעה כספית שהגיש עובד לשעבר של חברת לורם הממשלתית נגד החברה ושניים ממנהניה. המשיב, שהיה מבקר החברה, טוען כי נאלץ לסיים את העסקתו עקב התנכלויות קשות מצד מנכ"ל החברה וסמנכ"ל הכספים בעקבות פנייתו למבקר הפנימי ולמבקר המדינה בעניין ליקויים ואי סדרים בחברה. הוא מבקש פיצוי כספי ופיצויים. במסגרת תביעתו צירף המשיב את שני הדוחות כנספחים, אותם ביקשו המבקשים (לורם, מנכ"ל החברה וסמנכ"ל הכספים) למחוק מהתיק, בטענה כי אינם קבילים ואינם רלוונטיים. בית המשפט מתייחס תחילה לדו"ח מבקר המדינה, ומכיר בכך שאין מחלוקת על קיומו של הדו"ח עצמו, אך לא ניתן להשתמש בו כראיה לתוכנו. מאחר שעצם קיומו של הדו"ח אינו שנוי במחלוקת ואינו מהותי, בית המשפט מחליט שאין צורך לשמור אותו בתיק. עוד מבהיר בית המשפט כי הדו"ח אינו קביל כראיה לפי חוק מבקר המדינה. לאחר מכן, נדון דו"ח הבדיקה הפנימית. לטענת המבקשים, היא אינה קבילה לפי חוק הביקורת הפנימית ואינה רלוונטית בכל הנוגע לתקופה שקדמה לסיום העסקתו של המשיב. עם זאת, בית המשפט חולק על כך וקובע כי הוראות חוק הביקורת הפנימית אינן חלות על מקרה זה. הבודק שמונה במקרה זה לא היה מבקר פנימי ולא תפקד כחלק ממנגנון הביקורת הפנימית של לורם. זאת ועוד, הדו"ח רלוונטי לנסיבות פיטורי המשיב. בית המשפט דוחה גם את טענת המבקשים כי הדו"ח מהווה עדות שמיעה, וקובע כי הוא קביל כראיה וניתן להגישו, תוך שמירה על זכותם של המבקשים לחקירה נגדית. באשר לבקשת המבקשים למחוק חלקים מהבקשה להצטרף לנתבעים ולתקן את כתב התביעה – המפנים לדוחות האמורים – דוחה בית המשפט את הבקשה, וסבור כי אין מקום להגביל את זכותו של המשיב להציג את טענותיו. בית המשפט סבור כי מוטב לאפשר את הצגת הטיעונים והתייחסותם במהלך המשפט. משכך, מתיר בית המשפט את הגשת דו"ח הבדיקה הפנימית כראיה, מורה על מחיקת דו"ח מבקר המדינה מהתיק, ופוסק למשיב הוצאות ושכר דירה בסך 3,000 ש"ח.