ת"א 38273-04-19

תקציר

תיק זה סובב סביב עסקת נדל"ן מזויפת, שבה מתחזה שהתחזה לדיוויד קונפינו, בנו של הנרי קונפינו המנוח, מכר חלקת אדמה השייכת להנרי. הקרקע נרשמה על שמו של דוד בעקבות צו ירושה מזויף. דוד קונפינו, כתובע, תבע את עידן נצר, הרוכש, את בנק לאומי לישראל בע"מ (BLL) ואת לשכת רישום המקרקעין ברחובות, בבקשה לבטל את המכירה ולרשום את הקרקע בחזרה על שם אביו. בית המשפט המחוזי פסק לטובת קונפינו בתביעה הקניינית, ביטל את הסכם המכר והחזיר את הקרקע על שמו של הנרי קונפינו. פסק הדין התבסס על הקביעה כי לא נצר ולא BLL יכלו להפעיל את תקנת השוק כהגנה, שכן הן הסתמכו על פגמים פנימיים וחיצוניים בהליך הרישום. פגמים פנימיים מתייחסים לטעויות בתוך הרישום עצמו, בעוד פגמים חיצוניים כרוכים בבעיות בזיהוי המוכר. בית המשפט קבע כי הסתמכות על פגמים חיצוניים, כגון מסמכים מזויפים, אינה מוגנת בתקנת השוק. בנוסף, בית המשפט מצא מספר גורמים רשלניים, ובכך תרמו לנזק שנגרם לנצר. בין הצדדים היו עו"ד מירב לוי, עורכת דינו של דוד קונפינו; לשכת רישום המקרקעין ברחובות; ועו"ד משה שמחוף, עורך דינו של נצר. לוי התרשל בטיפול בצו הירושה ולא חקר את התנהלות המתחזה. לשכת הרישום התרשלה בכך שלא זיהתה את צו הירושה המזויף. שמחוף התרשל בכך שלא דרש לראות את צו הירושה. בית המשפט חילק את החבויות כדלקמן: לוי (60%), לשכת הרישום (30%) ושמחוף (10%). נצר לא נמצא רשלן. הנזקים הכספיים שתבע נצר, שכללו את התמורה החוזית, שכר טרחת עורך דין והוצאות נוספות, התקבלו בחלקם. בית המשפט הורה ללוי, ללשכת הרישום ולשמחוף לשלם לנצר פיצוי יחסי לחלקם באחריות. לבסוף, פסק בית המשפט הוצאות ושכר טרחת עורך דין לקונפינו ונצר, שישולמו על ידי הצדדים. הסכומים נקבעו על סמך התוצאה של שתי התביעות – התביעה הקניינית והתביעות הכספיות.