ע"פ 210/81
פסק-דין עליון
תקציר
המערער, שהורשע תחילה ברצח בגין גרימת מותה של רחל פסטרנק במהלך שוד, ערער על הכרעת הדין על סמך ראיות מפוקפקות, לרבות הודאה מפוקפקת וראיות נסיבתיות. בית המשפט העליון מצא בעיות משמעותיות בראיות שהציגה התביעה. מסמכים מרכזיים, כגון ההודאה ושחזורה בעקבותיה, נחשבו בלתי קבילים בשל טקטיקות חקירה פסולות שכללו הבטחות ומרמה, שערערו את יסודות ההרשעה. בית המשפט בחן עדויות, בעיקר של עדים כמו חמותו של המערער ומודיע בית הסוהר, שגרסותיהם לא היו עקביות ועוררו ספק במהימנותן ובמהימנותן. עדותו של המודיע, מזרחי, הייתה שנויה במחלוקת במיוחד; חרף טענותיו בדבר נכונותו של המערער להודות בהריגה, מהימנותו התערערה בשל עברו הפלילי, טובות הנאה אפשריות שקיבל בגין שיתוף הפעולה וחוסר עקביות בעדותו. גם טענת התביעה בדבר כך שהמערער שוחח עם חמותו על פרטי העבירה התערערה נוכח אמירות סותרות באשר לעיתוי השיחה. תובנות נוספות מראיות נסיבתיות, כגון ידיעת קופה רושמת או פרחים גנובים, היו ספקולטיביות ולא הספיקו כדי להוכיח אשמה מעבר לספק סביר. משנחלשו עמודי התווך הנסיבתיים של עניינה של התביעה, ובהם ההודאה הפסולה, הפרכת האליבי והיעדר ראיות קונקרטיות הקושרות את המערער באופן חד-משמעי לביצוע העבירה, מצאה ערכאת הערעור כי הראיות אינן עומדות בנטל ההוכחה הנדרש. כמו כן, בזירת הפשע נצפה אדם נוסף שזהותו אינה ידועה, דבר המעלה ספק סביר נוסף באשר למעורבותו של המערער. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, וזיכה את המערער בשל הספק הסביר המתמשך בעניינו.
חקיקה מקושרת
ע"פ 210/81 יצחק עקביוב נ' מדינת ישראל, עליון (22.7.1982)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.