ע"פ 154/52

תקציר

השופט חשין דחה את הערעור על הרשעתו של דב שמעיה, שהורשע בעבירה על סעיף 163(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936, בכך שהתיר שימוש בחלק מדירתו השכורה לזנות מתמדת. שמעיה טען כי שגה השופט כשהרשיע אותו לפי סעיף 163(ב) מבלי לתקן את כתב האישום, שהאשים אותו מלכתחילה בהפרת סעיף 163(א). עם זאת, בית המשפט קבע כי הגנתו של שמעיה מפני האישום הראשוני לא הייתה משתנה אילו האישום היה שונה, ומשכך לא נפגעה זכותו להגנה ראויה. יתר על כן, גם חומרת עונשו של שמעיה שנויה במחלוקת, שכן הוא הורשע בעבר בסעיף קטן אחר של אותו סעיף. בית המשפט דחה טענה זו, והדגיש כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 163 רואה את כל העבירות בו באופן שווה, ומצדיק החמרת ענישה לעבריינים חוזרים. גם טענתו של שמעיה כי הוא לא היה השוכר, אלא רק שוכר משנה של החדר ששימש לזנות, לא צלחה, שכן בית המשפט מצא כי הוא אכן היה אחראי על החדר. לפיכך, הערעור נדחה, וההרשעה וגזר הדין אושרו.