עב"י 17494-12-24

תקציר

הערעור במקרה זה נדחה. זהו הערעור השלישי על פסקי הדין של בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין, הזוכים לכבוד בשל מומחיותם ביישום נורמות אתיות לעורכי דין. המערער ערער תחילה על הרשעתו בשני סעיפים: קשר פסול עם עד מטעם הצד שכנגד ואי היענות לבקשת ועדת האתיקה. לגבי הסעיף הראשון הודה המערער בהרשעה ואין מחלוקת עובדתית בעניין. אשר לסעיף השני, בחר בית המשפט להאמין לעדותו של ועדת האתיקה על פני עדותו של המערער, הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. השיהוי הניכר של ועדת האתיקה בהגשת התלונה לא הביא לזיכויו של המערער, אם כי הערכאות הנמוכות יותר הביאו זאת בחשבון בעת ההקלות באמצעי המשמעת שהוטלו עליו. אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער נמצאו ראויים גם בהתחשב בשיקול דעתם הרחב של בתי הדין למשמעת ובתכלית הדין המשמעתי. יתר על כן, בית הדין בחר להתחשב בהרשעות משמעתיות קודמות של המערער בעת קביעת אמצעי המשמעת הנוכחיים. נפלה גם טעות סופר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבית הדין הארצי פירש בצדק כקנס לטובת לשכת עורכי הדין. לבסוף, הגם שהיו כמה פסקי דין פוגעניים מיותרים נגד המערער, הם לא השפיעו על ההחלטה הסופית. לפיכך, הערעור נדחה.