דנ"א 2308/15

תקציר

במקרה זה בחן בית המשפט את סוגיית קיזוז הפסדים כנגד הכנסות עבר לצורכי מס. השאלה המרכזית הייתה האם סעיף 28 לפקודת מס הכנסה מאפשר קיזוז הפסד "הפוך", כלומר החלה רטרואקטיבית של הפסד בשנה שוטפת כדי להקטין את ההכנסה החייבת משנים קודמות. הרוב סבר במקור כי כדי למנוע עוול, מצבים מסוימים עשויים להצדיק קיזוז זה, במיוחד כאשר נישומים החזירו כספים שגנבו, ובכך נגרם להם "הפסד". עם זאת, לאחר דיון נוסף התגבשה הסכמה נגד ביטול הקיזוזים, שכן החוק התיר במפורש קיזוזים קדימה בלבד. בית המשפט הדגיש את הוודאות המסית, את שלטון החוק ואת הצורך במדיניות פיסקלית יציבה. המתנגדים טענו להוגנות ולמעשיות, וטענו כי שיקולי מידתיות צריכים לעתים לאפשר חריגות מהשפה שבה ניתן למתן את העוול של הנישום. עם זאת, דעת הרוב סברה כי פרשנות זו אינה צריכה לשנות באופן שיפוטי מסגרות משפטיות מפורשות, והציע כי כל שינוי יבוא מפעולת המחוקק ולא מהרשות השופטת. לפיכך, דחה בית המשפט את תחולתם הרטרואקטיבית של הקיזוזים, בקובעו כי החקיקה ברורה המאפשרת רק קיזוז הפסדים עתידי.