תמ"ש 7770/09

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב עתירה שהגישו אישה, המכונה התובעת מס' 1, וילדיה הקטינים, התובעים 2 ו-8, כנגד העברת זכויות במשק חקלאי שבבעלות משפחת הנתבעים. התובעת היא אלמנתו של בעלה המנוח של התובעת מס' 1, שאמו, הנתבעת מס' 1, העבירה את הזכויות לבנה, הנתבע מס' 2. התובעים ביקשו לבטל העברה זו ולהשיב את הזכויות על שמה של הנתבעת מס' 1 או לחילופין להכיר בתובעת מס' 1 כ"בן יורש", דבר המזכה אותה ואת ילדיה בזכויות במשק. הטענות המרכזיות שהוצגו היו: האם בעלה המנוח של התובעת מס' 1, המכונה ש', היה "בן יורש", ואם כן, האם אלמנתו, התובעת מס' 1, הפכה עם מותו לבן יורש; האם הייתה לנתבעת מס' 1 הזכות לבטל את מינויו של ש' כבן יורש; וחוקיות העברת הזכויות מהנתבע מס' 1 לנתבע מס' 2. בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי ש' אכן היה בן יורש, שמונה על ידי הנתבעת מס' 1 ובעלה המנוח באמצעות התחייבות בכתב, וכי התובע מס' 1 הפך לבן יורש עם פטירת ש'. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת מס' 1 אינה רשאית לבטל את מינויה של ש' שכן לא הייתה עילה לפסילה וכי העברת הזכויות מהנתבעת מס' 1 לנתבעת מס' 2 הייתה בלתי חוקית. זאת, משום שטופס ההעברה נחתם על ידי מזכיר המושב של הנתבעים, שהיה גם בן דודו של הנתבע מס' 2, בניגוד להחלטת ועדת המושב. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי הנתבעת מס' 1 מנועה על פי דין מלהעביר את זכויותיה לנתבע מס' 2 לאחר שמינתה את ש' כבן יורש, ויש לרשום את התובע מס' 1 ככזה במינהל מקרקעי ישראל. לסיכום, הורתה השופטת על ביטול העברת הזכויות לנתבעת מס' 2, על השבת הזכויות במשק על שם הנתבע מס' 1 ועל רישומו של התובע מס' 1 כבן יורש. כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובעים ובשכר טרחת התובעים בסך 10,000 ₪. פסק הדין ניתן שלא בפניו, ושמות הצדדים הושמטו לפרסום.