ת"א 64476-07-19

תקציר

פסק הדין משרטט מחלוקת בין משכיר לדיירים מוגנים בנוגע לפינוי האחרון מנכס בתל אביב. הדיירים טענו כי הם דיירים מוגנים של הנכס כולו, הכולל בית, חצר צמודה וחניה. עם זאת, המשכיר טען כי החצר והחניה אינן חלק מחוזה השכירות המוגן, ולכן השוכרים אינם זכאים לדמי פינוי בגין שטחים אלה. בית המשפט בחן את הסכם השכירות המוגן, שלא הזכיר את החצר או החניה, והגיע למסקנה כי שטחים אלה אינם חיוניים לשימוש הבית. בנוסף, ציין בית המשפט כי השוכרים השתמשו בשטחים אלה באישור המשכיר, אך הדבר לא העניק להם זכויות דיירות מוגנות. לפיכך, בית המשפט קבע כי על הדיירים לפנות את הבית, החצר והחניה, אך הם זכאים לדמי פינוי רק עבור הבית. שכר הטרחה חושב על בסיס שווי הבעלות של הבית, אשר הוערך על ידי מומחה שמונה על ידי בית המשפט, ובהתחשב בנסיבות הייחודיות של הדיירים. בית המשפט החליט שלא לפסוק פיצוי נוסף לחצר ולשטחי החניה. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאות המשפט שלהם בשל תרומתם להארכת ההליך. אגרת הפינוי נקבעה על סך של 4,196,000 ₪, שישולמו על ידי התובעים (המשכיר) לנתבעים (השוכרים), בהתאם לתנאים שסוכמו בעבר.