רע"א 10221/16

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. הבקשה נדחתה משום שעסקה בשאלה פרוצדורלית – קרי, קבילותה של חוות דעת מומחה שהוגשה מחוץ למסגרת הזמן הפרוצדורלית – שבדרך כלל אינה עניין לערכאת הערעור להתערב בה. עניינו של המקרה המקורי בבקשה לאישור תביעה נגזרת, אליה הגיש המשיב חוות דעת מומחה לתמיכה בעמדתו. לאחר מכן ביקשו המבקשים להגיש חוות דעת מומחה תומכת משלהם, שבית המשפט דחה בהסתמך על תקנות פרוצדורליות המחייבות צו הגשת ראיות. על פי תקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות, יש להגיש חוות דעת מומחה בלוחות זמנים מוגדרים לצד הגשת ראיות הצד בו הם תומכים. מאחר שהמבקשים לא הגישו את חוות דעתם בתוך פרק הזמן שנקבע, קבע בית המשפט כי הם יזדקקו לאישור מראש לשם כך. החלטת בית המשפט המחוזי אפשרה למבקשים להגיב לחוות דעתו של המשיב, אך לא להגיש חוות דעת חדשה בשלב זה, החלטה שערכאת הערעור ראתה כסבירה, במיוחד נוכח השלב המאוחר של ההליך. שופט הערעור קבע כי במקרים בהם הנוהל הרגיל אינו חל, המועד האחרון להגשת חוות דעת מומחה אינו בלתי מוגבל, ויש להגיש את חוות הדעת לצד הבקשה או התגובה התומכות בהן. הגשת חוות דעת בשלב מאוחר יותר דורשת את אישור בית המשפט, שבמקרה זה קבע השופט כי נדחה כראוי על ידי הערכאה הנמוכה יותר. המבקשים חויבו בהוצאות המשיב, בסך 7,500 ₪.