ע 122/03

תקציר

המשיב, סלים אחמד סלים סעיד, נעצר בשנת 2002 והואשם במספר עבירות, בהן חברות בארגון בלתי חוקי וניסיון להריגה בכוונה. הוא הודה באשמה והורשע בשני הסעיפים. בית משפט קמא הכיר בחומרת עבירותיו של סלים אך גזר עליו שמונה שנות מאסר בלבד, והיתר מאסר על תנאי, בשל חוסר החלטיותו וחוסר יוזמתו. התביעה ערערה על עונש מאסר ארוך יותר, בעוד ההגנה טענה להקלה בעונש, תוך הדגשת גילו הצעיר של סלים והחרטה הכנה שלו. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את נסיבות המקרה, הגיעה למסקנה כי אין להפחית מהעונש המרבי הקבוע בחוק בגין ניסיון להריגה – 10 שנות מאסר. הם הדגישו את חומרת עבירותיו של סלים, ובמיוחד את נחישותו והתמדתו בניסיון לבצע פיגוע התאבדות או ירי. עם זאת, השופטים היו מחויבים להוראה החוקית המגבילה את עונשם של עבריינים מתחת לגיל 18 עד 10 שנים. בית המשפט קבע כי העבירה העיקרית אינה יכולה לקבוע רק את העונש בגין העבירה הנוספת של חברות בהתאחדות בלתי מותרת. במקום זאת, יש להעניש כל עבירה בהתאם לחומרתה, והעבירה הנוספת מצדיקה ביטוי עונשי עצמאי. השופט סא"ל י' לירז והשופט סא"ל י' אורון הסכימו עם פסק הדין והדגישו כי יש להעניש בחומרה את מעשיו וכוונותיו של המערער, במיוחד נוכח האינטרס הציבורי וההשלכות הביטחוניות. בסופו של דבר, הערעור התקבל, ובית המשפט קבע את הדברים הבאים: a. שנתיים מאסר בגין העבירה הראשונה (חברות בהתאחדות בלתי מותרת). ב. 10 שנות מאסר בגין העבירה השנייה (ניסיון להריגה בכוונה תחילה). ג. גזרי הדין ירוצו ברצף, החל מיום מעצרו של סלים. ד. שלוש שנות מאסר על תנאי, בתנאי שסלים יישאר נקי מעבירה במשך חמש שנים לאחר שחרורו.