עפ"ת 62250-07-17

תקציר

הערעור מתייחס לחומרת העונש שהוטל על המערער, שהורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב, גרימת נזק ונהיגה ללא רישיון רכב תקף, בעקבות תאונת דרכים קטלנית. בית המשפט העליון קבע כי מאסר בפועל הוא העונש ההולם במקרים כאלה, לשם השגת מטרת ההרתעה, וכי יש לחרוג ממנו רק במקרים חריגים. השופטים סבורים כי מדובר במקרה כה חריג המצדיק הקלה בעונש. נסיבות המקרה מצביעות על כך שהתנהלות המערערת נבעה מרשלנות רגעית או מחוסר תשומת לב, המציבה אותה על סף נמוך של רשלנות. כמו כן, למערער אין עבר פלילי, הוא הביע חרטה ושירות המבחן המליץ על עבודות שירות. השופטת טאובר והשופטת נאות פרי מדגישות את הצורך, במקרה זה, ליתן משקל משמעותי לנסיבותיו האישיות של המערער, ואילו המשנה לנשיא השופט שפירא מוסיף כי הפסיקה העיקרית בנושא זה נקבעה לפני הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, הנותן משקל רב יותר לשיקולי שיקום. גם סגן הנשיא השופט שפירא מציין כי פסילה ממושכת של רישיון הנהיגה של המערער משיגה את המטרה של הגנה על הציבור. כל השופטים מסכימים כי מדובר במקרה שבו על בית המשפט לחרוג מהמדיניות הכללית של הטלת מאסר בפועל במקרים כאלה, ולקבל את הערעור, תוך הפחתת תקופת המאסר לשישה חודשים, אשר ירוצו כעבודות שירות.