ע"פ 851/93

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בערעור על הרשעתו של אב במספר עבירות מין שבוצעו בשתיים מבנותיו. העבירות כללו מעשה מגונה בבן משפחה קטין, התעללות בקטין ותקיפת קטין על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש. האב ערער על הרשעתו וביקש עיון חוזר בעונשו. הרכב השופטים שקל תחילה את ההרשעה בעניינה של בתו הגדולה של המערער, פלמונייט. הם קיבלו את עדותו של פלמונייט כאמת, אך הגיעו למסקנה כי הראיות אינן תומכות בהרשעה לפי סעיף 354(א) לחוק העונשין, שכן הבת לא נמנעה מלהתנגד לחיזוריו של אביה. עם זאת, השופטים מצאו כי מעשיו של המערער מהווים עבירה לפי סעיף 356 לחוק העונשין, שלא הואשמה בכתב האישום. מאחר שעבירה זו התיישנה עקב חלוף הזמן, התקבל הערעור, והמערער זוכה מהאישומים הקשורים לפלמונייט. לאחר מכן, בחנו השופטים את ההרשעה הנוגעת לבתו השנייה של המערער, המכונה אלמונית. עדותה של האלמונית, שהוגשה באמצעות חוקר נוער, תיארה תקיפות מיניות שביצע המערער. השופטים בחנו את הראיות התומכות בעדות זו והגיעו למסקנה כי אין בהן די כדי להצדיק הרשעה. הם מתחו ביקורת על שיטותיו של חוקר הנוער ומצאו כי יתר הראיות, לרבות הודעותיה של המערערת במשטרה, לא סייעו באופן ממשי לגרסתה של האלמונית לאירועים. לפיכך, היה על המערער לזכות גם באישומים אלה. זאת ועוד, הסכימו השופטים כי לא ניתן להרשיע את המערער בעבירות של התעללות בקטין ותקיפת קטין על ידי אחראי הגורמת חבלה של ממש, שכן החוקים הרלוונטיים לא נחקקו בעת האירועים הנטענים. בסיכומו של דבר, החליטו השופטים פה אחד לקבל את הערעור, תוך שהם מבטלים את הרשעתו של המערער בכל סעיפי האישום ומורים על זיכויו.