ע"א 435/87

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך משפטי מורכב בו מעורבים מספר צדדים. בקצרה, המקרה סובב סביב זוג נשוי שרכש חלקת אדמה ובנה עליה דירה בשנת 1943, שם חיו יחד עד שנת 1950, אז עזב הבעל את הארץ. האישה והילדים המשיכו להתגורר בדירה עד שבסופו של דבר חזרה האישה לישראל מאוסטרליה בעקבות פרידה וגירושין מבעלה בשנת 1967. בשנת 1978 הגישה גרושתו תביעה בטענה לזכויות משותפות בדירה מכוח חזקת השיתוף. הבעל, המיוצג על ידי המשיבה מס' 1, לא כלל להגנתו טענת התיישנות. כאשר ניסה הבעל להעלות טענה זו מאוחר יותר, היא נדחתה בשל היעדרה בכתב ההגנה המקורי. לאחר מכן הגיש הבעל תביעת נזיקין נפרדת נגד המשיבה מס' 1, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי. ערעור זה, שהוגש על ידי הבעל, מבקש לבטל את הדחייה. עם זאת, בית המשפט העליון מאשר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בית המשפט העליון קובע כי תביעת גרושתו של הבעל לזכויות משותפות בדירה נוגעת למקרקעין וממילא טענת ההתיישנות מופרכת. התביעה הוגשה תוך 11 שנים מיום הגירושין ובכל מקרה הבעל לא יכול היה לטעון באופן סביר להתיישנות בשום שלב. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי טענת המשיב כי טענת המערער משוללת כל יסוד תקפה. בית המשפט העליון מסכים להחלטת בית המשפט המחוזי ומאמץ את נימוקיו, דוחה את הערעור ומורה למערערת לשלם הוצאות למשיבה מס' 1. השופט ד' לוין, יחד עם השופטים י' בך וי' קדמי, מסכימים פה אחד עם פסק דין זה.