ת"א 33598-03-18

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים, תבע מחברת הביטוח הנתבעת פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. חברת הביטוח לא חלקה על אחריותה אלא טענה לגבי היקף הנזק והפיצוי. עיקר המחלוקת הייתה בנוגע לנכות הרפואית המיוחסת לתאונה, כאשר התובע טען לנכות לצמיתות בתחום האורתופדיה וה-EEG והנתבע טען לשיעורים נמוכים יותר. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים, אורתופד ומומחה אף אוזן גרון. חוות הדעת של האורתופד הייתה שונה מחוות הדעת של מומחה אף אוזן גרון לגבי המגבלות התפקודיות שנגרמו כתוצאה מהתאונה. בעוד הראשון לא מצא נכות לצמיתות, האחרון ייחס 10% נכות עקב טנטון. בית המשפט קבע כי עדותו של התובע לא נתמכה בראיות נוספות וכי הוא לא הביא עדים שיתמכו בטענותיו. מנגד, גם לטענות הנתבעת בדבר מצבי עבר והימנעות מטיפולים לא ניתן משקל משמעותי. בית המשפט ייחס לתאונה נכות אורתופדית בשיעור של 2.5% ונכות EEG בשיעור של 10%, וכתוצאה מכך נקבעה נכות רפואית מאוחדת בשיעור של 12.25%. באשר לנכות תפקודית, בית המשפט התחשב בגילו של התובע, במהות ובהיקף נכותו הרפואית ובעברו התעסוקתי, וקבע אותה על 5%. בית המשפט חישב את הפיצוי עבור כל ראש נזק באופן הבא: 10,000 ₪ בגין אובדן שכר בעבר, 100,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, 10,000 ₪ עבור עזרה מאחרים בעבר ובעתיד, 2,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד ו-23,000 ₪ עבור כאב וסבל. סך הפיצויים שנפסקו לתובע עמד על 145,000 ₪. בנוסף, חויב הנתבע לפצות את התובע בגין שכר טרחת עורך דינו והוצאות המומחים הרפואיים. הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שהם יצברו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.