ע"א 4546/07

תקציר

בית המשפט אינו מתערב בממצאים עובדתיים או בשאלות רפואיות הנוגעות לעררים של ועדת ההחלטות, אלא בוחן את החלטת הוועדה לפי סעיף 34(א) לחוק הנכות, המאפשר ערעור על נקודות משפטיות בלבד. הוועדה מצאה כי המערער החל לפלוט אבנים בכליות בגיל 19, וכי בשירותו הצבאי לא היו גורמי סיכון מיוחדים – שניהם נתמכים בראיות. כדי להכיר במחלתו של חייל צריכים להתקיים שני תנאים לפי סעיף 1 לחוק הנכים: העיתוי צריך להיות "בתקופת השירות", והעילה צריכה להיות "בשל השירות". המערער טוען כי מחלת אבנים בכליות נבעה משירותו הצבאי. בית המשפט קבע בעבר כי נטל ההוכחה לביסוס קשר סיבתי בין השירות לפציעה מוטל על החייל, וכי המבחן לקשר סיבתי משפטי הוא מבחן קונקרטי. בית המשפט גם קבע כי השירות הצבאי עצמו יכול להתקבל כגורם למחלה במקרים מסוימים, אם כי הם נדירים. במקרה דנן, המערער מייחס את מחלתו לתנאי שירותו, אך בית המשפט מוצא כי לא היו נתונים לתנאים חריגים או יוצאי דופן, וכי מי השתייה הזמינים שוללים גורמי סיכון חריגים. זאת ועוד, טענת המערער כי מעמדו של קצין התגמול מפלה אותו לרעה בהשוואה לשאר חברי היחידה אינה מבוססת. בית המשפט מגיע למסקנה כי אין בסיס לטענה כי מחלתו של המערער נגרמה עקב שירותו, ועל כן דוחה את הערעור ומורה למערער לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.