ע"א 5304/22

תקציר

במקרה דנן, ערערו המערערים על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה לדחות את בקשתם לפסול את השופט התובע מהליך המזונות שלהם. המערער מס' 2, ששימש כאפוטרופוס של המערער מס' 1, תבע מזונות מעיזבון אשתו המנוחה, על רקע סכסוכים מתמשכים. אי שביעות הרצון התעוררה כאשר המשיב נעתר באופן חלקי בלבד לבקשתם לעיקול נכסים זמניים, מה שגרם למערערים לטעון להטיה פוטנציאלית ולשיהוי מצד השופט. למרות בקשות פסילה מרובות, בנימוק של עוינות לכאורה וטיפול לא הוגן בעניינם, אלה נדחו בעקביות, תוך התייחסות להחלטות קודמות והיעדר עילות חדשות לפסילה. המערערים הדגישו עוולות פרוצדורליות, כגון תזמון איטי וזמן שמיעה מינימלי, מתוך תחושה שהחלטות אלה עלולות לסכן את מצבו הנפשי ואת זכאותו הכלכלית של המערער מס' 1. עם זאת, בית המשפט שב והדגיש כי עצם אי שביעות הרצון מהחלטות פרוצדורליות או מהגשת תביעה נגד השופט אינה מצדיקה פסילה. הערעור, בדומה לטענות קודמות, נדחה בנימוק שלא נדרשו חששות חדשים ומשכנעים למשוא פנים למשפט חוזר או לשינוי הליך. משכך, נדחו טענותיהם הנוספות של המערערים וטענותיהם הבלתי שגרתיות באמצעות נספח, ובסופו של דבר אושרה החלטת בית המשפט המקורי מבלי להטיל הוצאות נוספות. תוצאה זו מדגישה את עמדת בית המשפט כי התנגדויות פרוצדורליות אינן צריכות להפוך להאשמות במשוא פנים ללא ראיות משמעותיות המחייבות הערכה מחדש.