ת"א 1577/97

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1996, תבע את הנתבע לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בית המשפט מינה חמישה מומחים רפואיים להערכת נכותו הרפואית של התובע, בהם פרופ' ברוך שפירא, הפסיכולוג שאול בן-פורת, פרופ' מנחם יצחקי, ד"ר אורית קורן-לובצקי ופרופ' דניאל שובל. בן-פורת ושפירא מצאו שתיהן כי התובעת סובלת מהפרעת דיכאון קלה ומפגיעה קלה בדימוי העצמי, וייחסו למצב זה נכות לצמיתות בשיעור של 10%. שפירא שלל גם אפשרות של דיכאון חמור. ד"ר יצחקי ייחס נכות קבועה של 30% למום בירך של התובעת, ואילו ד"ר קורן-לובצקי מצאה כי לתובעת נכות נוירולוגית זמנית של 10% עקב תסמינים פוסט טראומטיים הקשורים לפגיעת ראש. פרופ' שובל העריך נכות זמנית של 40% בגין הפרעות בתפקוד הכבד, אך זו הופחתה ל-10% נכות לצמיתות לאחר הערכה חוזרת. בית המשפט קבע כי שכרו החודשי של התובע טרם התאונה עמד על 2,987 ₪, וחישב את הפסד השתכרותו בהתאם. בגין נזק לא ממוני פסק בית המשפט לתובע פיצוי בגין ימי אשפוזו ונכותו הרפואית. כמו כן נפסק לתובע פיצוי בגין עזרה מאחרים, הוצאות רפואיות עתידיות וניידות. סכומים אלה חויבו בניכוי קצבאות הביטוח הלאומי שהתקבלו, וכן בשכר טרחת עורך דין והוצאות. הסכום הכולל היה אמור להיות משולם לתובע בתוספת ריבית.