ע"פ 71382/00

תקציר

שלושה משיבים הואשמו במהירות מופרזת ועמדו בפני בית משפט לתעבורה. העילה העיקרית לזיכויים הייתה חוסר האמון של בית המשפט באמינותו של מכשיר מדידת המהירות, מד מהירות לייזר TL1 20-20. המכשיר, שהוכר בבתי משפט אחרים, נמצא על ידי בית המשפט לתעבורה ברמלה ובית המשפט לתעבורה בפתח תקווה כחסר אמינות מוכחת דיה. המדינה ערערה על החלטות אלה. הערעורים התמקדו באמינות מכשיר המל"ל, בנטל השכנוע ובהליכים שננקטו בבית המשפט לתעבורה. מכשיר המל"ל, שהוכר בפסקי דין קודמים רבים, הוא אמין ומדויק, ותוצאות מדידות המהירות שהוא מפיק קבילות כראיה. חזקת מהימנותו של המל"ל משמעה כי הנטל הוא על ההגנה להביא ראיות נגדיות ולשכנע את בית המשפט בספק סביר. הניסויים של בית המשפט לתעבורה אישרו את אמינות המכשיר, אך בית המשפט זיכה את הנאשמים. ערכאת הערעור מצאה את נימוקי בית המשפט לתעבורה כבלתי מבוססים, והגיעה למסקנה כי הנתבעים לא הצליחו לסתור את חזקת העובדות של המל"ל. לפיכך הערעורים התקבלו, בוטלו פסקי הדין של בית המשפט לתעבורה לזיכוי, והתיקים הוחזרו לבית המשפט לתעבורה לצורך מתן גזר הדין, למעט נאשם אחד שעשוי לספק ראיות נוספות.