עת"מ 67467-02-20

תקציר

המחלוקת היא על סיווגו של נכס הנמצא בירושלים בבעלות העותר, המשפיע על גובה הארנונה החייבת. העותרת והמשיבים (מנהל הארנונה בעיריית ירושלים ועיריית ירושלים) הסכימו בשנת 2006 לחלק את הנכס לחלקות שונות בסיווגים שונים, אשר יקבעו את הארנונה בה חייבת העותרת. הסכם זה בא בעקבות מחלוקת על הסיווג והמיסים החייבים שהחלה בשנת 2004. בשנת 2018, בעקבות שינויים שערכה העותרת בנכס, סיווגו המשיבים מחדש את הנכס כולו תחת סיווג אחר, יקר יותר. העותר טען כי יש לחייב את המשיבים בהסכם משנת 2006 וכי הסיווג החדש אינו סביר. בית המשפט מצא כי המשיבים לא שקלו את הסכם הפשרה בעת קבלת החלטתם משנת 2018 ועל כן נפל בו פגם. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי ההסכם משנת 2006 אינו מחייב את המשיבים ללא הגבלת זמן. השופט הורה להחזיר את העניין למשיבים על מנת שיוכלו לקבל החלטה בהתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים על פי כללי המשפט המנהלי. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.