ע"א 5931/06

תקציר

פסק הדין מתייחס להחלת חוק נכסי נפקדים על נכסים במזרח ירושלים שבבעלות תושבי יהודה ושומרון, וקובע אותם כ"נכסי נפקדים" בשל ההגדרות הרחבות של החוק. החוק, שנחקק בתחילה כדי לטפל ברכוש שנותר מאחור לאחר הסכסוך הערבי-ישראלי ב-1948, מעניק נכסים כאלה לאפוטרופוס, ושולל מהבעלים את זכויותיהם באופן אוטומטי ברגע שהם מוגדרים נפקדים, מצב שנמשך בשל מצב חירום מתמשך. בית המשפט הכיר בסוגיות הקשות של המשפט המנהלי והבינלאומי שמטילה בקשה זו על תושבי יהודה ושומרון, שהפכו לנפקדים עם העברת מזרח ירושלים לשליטה ישראלית לאחר 1967. פסק הדין, אף שאישר את תחולת החוק, המליץ להגביל את אכיפתו למקרים חריגים, לדרוש אישורים מהיועץ המשפטי לממשלה ומהממשלה, תוך הכרה בפרקטיקות קודמות של אפוטרופוסים תחת ייעוץ משפטי להימנע מהפעלת סמכויות על נכסים מסוימים במזרח ירושלים. בית המשפט הדגיש שימוש במנגנונים משפטיים חלופיים כמו דיני הפקעות במקום חוק נכסי נפקדים וציין את השינויים ההיסטוריים, הגיאופוליטיים וזכויות האדם המשמעותיים מאז חקיקת החוק, תוך הדגשת חוסר התאמתו של החוק לערכים עכשוויים, לרבות הגנות מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בית המשפט נקט גישה זהירה, והציע אכיפה נדירה כדי למנוע השלכות חמורות על התושבים המעורבים, והטיל יישום פרוספקטיבי בלבד, תוך הבטחת טיפול במקרים קודמים ומתמשכים תחת מדיניות קודמת עם אפשרויות לשחרור נכסים בפיקוח ועדות אחראיות. פסק דין זה מתכוון להשתלב הן עם התפתחות המשפט הישראלי והן עם שיקולים בינלאומיים, תוך התחשבות בהסכמי שלום עתידיים פוטנציאליים המשפיעים על סכסוכי רכוש מקומיים.