חדל"ת 34115-12-20

תקציר

הנאמן הגיש בקשה לביטול הסכם שכירות המעמיס על נכסי חברה בפירוק, כדי לסלול את הדרך למכירת נכסי החברה ופעילותה לקונה. בעל הבית התנגד, אך בית המשפט אישר את בקשת הנאמן. בית המשפט קבע כי סמכותו של הנאמן לבטל חוזים חלה גם כאשר אין עילת ביטול לפי דיני החוזים. למרות שלא ניתן לשקם את החברה כלכלית והחלופה הראשונה לביטול לפי סעיף 70(ד) לחוק חדלות פירעון אינה רלוונטית, החלופה השנייה חלה כאן: ביטול הסכם השכירות יביא לשיעור החזר גבוה יותר לנושי החברה. זאת, משום שהרוכש מעוניין לרכוש את פעילות החברה אך לא את נכסיה, ולנאמן אין כל שימוש בנכסים לאחר המכירה. דחיית הבקשה תעמיס על קרן הפירוק הוצאות שכירות משמעותיות, ותפחית את סכום החוב הנפרע לנושים. יתר על כן, אילוץ הרוכש להשכיר את הנכס המיותר עלול לסכל את המכירה כליל, ולפגוע בכל הצדדים המעורבים. משכך, הורה בית המשפט על ביטול הסכם השכירות, וחייב את המשכיר לפנות את המקום. עוד הבהיר בית המשפט כי המשכיר רשאי להגיש תביעת חוב בגין נזקים הנובעים מהביטול, כמו כל נושה אחר, אך סעיף 74(ב) לחוק חדלות פירעון אינו חל במקרה זה. לבסוף, קיבל בית המשפט את הצעת הנאמן לאפשר לרוכש פרק זמן סביר לאסוף את הציוד והמלאי מהנכס, כאשר דמי השכירות חלים עד למועד הגבייה בפועל.