ע"פ 3536/12

תקציר

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אב בעבירות מין מחרידות בבתו הקטינה, בהן אונס, ניסיון אונס, מעשה סדום, מעשה מגונה, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. התקיפות התרחשו במשך ארבע שנים, החל כשהילדה הייתה בת תשע בלבד. בית המשפט ביסס את החלטתו על עדותה העקבית והאמינה של הקורבן, למרות שחזרה בה בתחילה, וכן על ראיות תומכות כולל בדיקות רפואיות ועדויות עדים. מעשיו של האב התאפיינו באכזריות ובאלימות קיצונית, ובית המשפט הדגיש את ההשפעה ההרסנית על הקורבן. הערעור ערער הן על גזר הדין והן על גזר הדין. באשר להכרעת הדין טענה ההגנה כי ריבוי גרסאותיה של הקורבן לאירועים יוצר ספק מובנה, אך בית המשפט דחה טענה זו, מתוך הבנה שהעדויות שחזרו בהן היו כתוצאה ממניפולציות ולחץ משפחתי. השופטים היו שבעי רצון מכך שהעדות המפלילה הראשונית הייתה אמיתית. הם גם ראו בניסיונו של האב לעצור את עדותה של בתו הודאה חלקית או לפחות אינדיקציה משמעותית לאשמתו. העונש שעליו הוגש ערעור היה 22 שנות מאסר, שבית המשפט מצא לנכון בהתחשב באופי הנתעב של העבירות, הפגיעה הקשה שנגרמה לקורבן והצורך להעביר מסר ברור של גינוי. השופטים, בהם המשנה לנשיא א' רובינשטיין והשופט ז' זילברטל, מצאו את הכרעת הדין וגזר הדין סבירים ומשכנעים, ולכן דחו את הערעור. הם הדגישו כי מעשיו של האב פגעו בכבודה ובחירותה של בתו וגרמו לה נזק נפשי כבד. יתר על כן, בית המשפט הציע למערער לשקול למשוך את ערעורו כדי לקחת אחריות ואולי להקל על שיקום הקורבן, אך הצעה זו לא נענתה. השופטים הגיעו למסקנה כי גזר הדין משקף את חומרת העבירות ומשמש מסר מרתיע, ולכן הערעור נדחה במלואו.