סע"ש 32173-03-19

תקציר

פסק דין זה דן בטענת התובע כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין הנתבעת. התובע עבד כטכנאי שטח אצל הנתבעת למעלה מ-20 שנה. בתחילה הועסק התובע כשכיר אך בהמשך שונה לעובד קבלן. התובע טען כי יש לראות בו עובד במשך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעת ולכן הוא זכאי לתשלומים שונים כגון פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פדיון חופשה ופיצויים לא ממוניים. מנגד, הנתבע טען כי התובע סווג בצדק כקבלן עצמאי ולכן אינו זכאי לתשלומים האמורים. בית הדין הארצי לעבודה בחן את טיב היחסים בין הצדדים על סמך פסיקה קודמת והראיות שהובאו. בית הדין קיבל את טענת התובעת וקבע כי קיימים יחסי עבודה בין התובעת לבין הנתבעת. לפיכך, על הנתבעת להעביר לתובע את התשלומים המבוקשים, לרבות פיצויים בגין הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ודמי הבראה, כולם מחושבים על בסיס שכר הקבלן שקיבל התובע. עם זאת, בית הדין לא קיבל את תביעת התובע לפיצויי פיטורים שכן לא הוכח כי התובע נתן הודעה סבירה מראש לנתבעת על כוונתו להתפטר בשל ההרעה בתנאי העבודה. זאת ועוד, בית המשפט החליט שלא לפסוק לתובע פיצוי לא ממוני משום שלא שוכנע כי המודל החוזי נכפה על התובע או כי הנתבע פעל בחוסר תום לב. הנתבע חויב לשלם את הסכומים הנקובים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של התובע, בתוך 30 יום.