ע"א 591/77

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך על חוזה שכירות, כאשר השוכר הפקיד שטר חוב אצל עורך דין להבטחת התחייבויותיו על פי החוזה. את הפתק היה על עורך הדין למלא בהתאם להוראות החוזה במקרה של הפרה. השוכר החזיר את הדירה אך ערער על הסכום שמילא עורך הדין בפתק, מה שהוביל למשפט. השאלה הפרוצדורלית העיקרית הייתה האם עורך הדין פועל כסוכן או מעין בורר על פי החוזה. בית המשפט העליון קבע כי תפקידו של עורך הדין הוא של מעין בורר, כלומר יש לו תפקיד מעין שיפוטי ועליו לפעול על פי עקרונות הצדק הטבעי, ולאפשר לשני הצדדים להציג את טענותיהם. בית המשפט מצא כי עורך הדין לא פעל ללא משוא פנים ולא גילה את חישוביו, דבר שהגביל את יכולתו של השוכר להתגונן. לפיכך, פסק הדין לטובת המשכיר בוטל, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לדיון נוסף. ההחלטה כללה גם הבהרות בהיבטים פרוצדורליים, ובהם הסמכות להורות על קדם משפט בהליך מקוצר והדרישה להגיב לכתב הגנה.