עמל"ע 19107-12-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על הרשעתו של עורך דין שנמצא אשם בהפרת שני כללי אתיקה. ההפרה הראשונה הייתה פנייה ישירה למיוצג, במקום באמצעות עורך דינו המייצג, בעניין שבו הוא מיוצג. בית המשפט מצא כי הקשר אכן היה קשור לאותו עניין ספציפי והתרחש בסמוך לאחר סיום ההליכים, ועל כן ההרשעה בעבירה זו עומדת בעינה. ההפרה השנייה הייתה אי שמירה על יחסי ידידות עם עורך דין עמית, בכך ששלח מכתב ללקוחו אשר פגע ביושרתו של עורך הדין העמית שייצג אותם. בית המשפט מצא כי פעולה זו אינה עולה בקנה אחד עם החובה לגלות יחס ידידותי ולכן אישר את ההרשעה גם בעבירה זו. עם זאת, בית המשפט בחר להפחית את העונש שהוטל על עורך הדין ולבטל את רכיב ההשעיה בפועל. החלטה זו התקבלה בהתחשב במספר גורמים: עורך הדין זוכה מעבירות חמורות יותר בערכאה נמוכה יותר, גילו המתקדם והקריירה הארוכה שלו, מצבו הבריאותי והעובדה שהתנהלותו הייתה מוצדקת חלקית על ידי מעשיו הבלתי ראויים של הצד השני. בית המשפט גם לקח בחשבון כי הענישה הסטנדרטית בגין הפרות אלה אינה כוללת בדרך כלל השעיה בפועל, וכי בעוד שלעורך הדין עבר משמעתי קודם, הנסיבות הספציפיות של מקרה זה אינן מצדיקות השעיה כזו. הן ההרשעה והן העונש המופחת ניתנו בהיעדרם של הצדדים.