ת"א 262-04-17

תקציר

פסק הדין דן בגילוי ועיון במסמכים שביקשו התובעים מהבנק. נקודת המוצא לבקשות כאלה היא גילוי מרבי כדי להבטיח משפט הוגן, אם כי זכות זו אינה מוחלטת. קיים מבחן בן שני חלקים לשמיעת בקשות מסוג זה: ראשית, יש לבחון את הרלוונטיות של המסמכים המבוקשים לטענות שהועלו בהליך העיקרי; שנית, כל אינטרס נגדי המצדיק אי-גילוי, כגון סודיות או פרטיות, יישקלו. סדר בחינתם של תנאים אלה חשוב, שכן הרלוונטיות היא תנאי מוקדם לגילוי. המסמכים שגילוים מבוקש נבחנים תחילה ברלוונטיות שלהם להליך המשפטי. התובעים טוענים כי מאחר ועל הבנק מוטל הנטל להוכיח את סבירות סירובו לתת שירות, המסמכים רלוונטיים להליך ולטענות הבנק. הבנק טוען אחרת, וכי נושא הרלוונטיות לא הוסכם. בית המשפט מוצא כי למרות שההחלטה אליה הפנו התובעים אינה תומכת בטענתם, סוגיית הרלוונטיות לא נטענה ולא ויתרה. לפיכך, המסמכים המבוקשים השונים נבחנים לגופם לצורך הרלוונטיות שלהם. בית המשפט קובע כי לא ניתן לקבוע באופן גורף רלוונטיות, והרלוונטיות משתנה בין המסמכים. חלקים מהנהלים המסדירים את הדרישות שהבנק יכול להטיל על הלקוחות רלוונטיים, בעוד חלקים הנוגעים לעיבוד פרטי לקוחות מוטלים בספק, וחלקים הנוגעים לחשבונות שאינם קשורים או למדיניות היסטורית אינם רלוונטיים. בית המשפט בוחן גם את סוגיית החיסיון, וקובע כי טענות הבנק בנקודה זו שגויות וכי אין חיסיון מוחלט. עם זאת, חלק מהמסמכים נמצאו ראויים לחיסיון שיפוטי, כגון אלה הנוגעים לאינטרס הציבורי במניעת הלבנת הון וטרור. מסמכים אחרים הקשורים לנהלים הפנימיים של הבנק, לממשקי הלקוחות ולהתכתבויות זכאים גם הם לחיסיון. בקשת התובעים מתקבלת באופן חלקי, והמסמכים הרלוונטיים ייחשפו בפני עורכי הדין של התובעים בתוך שבעה ימים. העלויות יבואו לידי ביטוי בפסיקת ההליך, וההחלטה תועבר לשני הצדדים.