רע"א 1653/20

תקציר

אישה ובעלה הודו בעבירות מס במסגרת פעילות החברה שלהם והגיעו להסדר טיעון עם המדינה, תוך מתן ביטחונות לרשויות המס להבטחת תשלום חיוביהם. המבקש, ששימש כרואה החשבון של החברה, רשם שעבודים על שני נכסים, בהם דירה בתל אביב ובית בשורש. לאחר מחלוקות בנושא שומות המס, נקטה רשות המסים בהליכי הוצאה לפועל לגביית חובם של בני הזוג. ניתן צו כינוס נכסים למכירת בית משפחת שורש, מה שהוביל את המבקשת לטעון כי היא דיירת מוגנת ולא ניתן לפנותה. בית משפט השלום דחה את תביעתה וקבע כי היא ויתרה על ההגנה הקבועה בחוק באמצעות הסכמים הממקסמים את שווי הבטוחה כדי להימנע מכתב אישום נגד החברה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה, מה שהוביל אותה להגיש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר. עם זאת, בקשתה נדחתה מאחר שלא העלתה שאלה עקרונית כללית ולא גרמה לעיוות דין, אלא התמקדה בטיעונים פרטניים שכבר הוכרעו על ידי ערכאות קודמות. המבקשת ביקשה הגנה לפי חוק הגנת הדייר, אך בית המשפט קבע כי היא נופלת תחת סעיף חריג, מה שהוביל את בית המשפט העליון למסקנה כי אין טעם לתת רשות ערעור. בקשתו של המבקש נדחתה אפוא ללא צו להוצאות.