ע"א 282/73

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין שומת מס הכנסה. המשיב, ח. צבי אריסון, הפעיל מספר עסקים אך בשנת 1970 החליט לשלבם בחברה פרטית שבבעלותו ובבעלות משפחתו. אריסון מכר את עסקיו לחברה ובעוד הוא ממשיך לעבוד כמנהל שכיר, הועברו אליו העמלות שלא נגבו מפעילותו העסקית הקודמת. פקיד השומה סבר כי סכום זה חייב בהכנסה רגילה, ואילו אריסון טען כי יש לחייבו במס בשיעור נמוך יותר כתקבולים לאחר הפסקת העבודה לפי סעיף 3(ו) לפקודת מס הכנסה. בית המשפט העליון קבע כי המשמעות הרגילה של מונח משפטי אינה מספיקה לפרשנות; יש להתחשב גם בהקשר ובתכלית של החוק. ניתן להפנות למקורות חיצוניים כמו דיוני הכנסת ודברי הסבר לפרשנות. בית המשפט גם הבהיר את המצב לפני תיקון חקיקה כדי להבין את הכוונה העומדת מאחוריו. במקרה זה, סעיפים 3(ו) ו-125א לפקודת מס הכנסה תיקנו פטור מוחלט קודם על תקבולים לאחר סיום העסקה. המילה "עיסוק" בסעיף 3(ו) מתייחסת רק ל"עסק או משלח יד". שינוי התקשרות נחשב להפסקת ההתקשרות הקודמת ומכירת עסק מהווה את סיומה, בין אם נמכר לחברה שבבעלות המוכר. לכל חברה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, והמסים על רווחי החברה חלים על החברה עצמה ולא על בעלי מניותיה. לפיכך, העסקתו של אריסון נחשבה להפסקה ופסק הדין של בית המשפט המחוזי לטובתו היה מוצדק. הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם את הוצאות הערעור של המשיב.