סע"ש 29263-09-20

תקציר

התובע, שהיה עובד במוסך הנתבע במשך כעשר שנים, פוטר ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים לאחר שנתפס משלשל לכיסו תשלום במזומן של לקוח בסך 800 ₪, אותם החזיר לאחר שהתגלה. התובע טען כי עליו לקבל מהנתבעת את התשלומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב לתנאי העסקתו על ידי המעסיק; ההפרש בין השכר הקובע לבין השכר ששולם בפועל, לרבות דמי נסיעה פיקטיביים, שיש לראותם כחלק מהשכר הקובע; תשלום עבור הפרשות פנסיה שלא שולמו; הבדלי פדיון חופשה; גמול שעות נוספות; פיצויי פיטורים; שיקול הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע; פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה עקב מצג שווא של הנתבע את שכרו של התובע למוסד לביטוח לאומי; והשבת ניכויי שכר שנעשו ללא הצדקה. בית המשפט פסק לטובת התובע בחלקו. בית המשפט קבע כי שכרו הקובע של התובע גבוה מזה ששילמה לו הנתבעת, והורה לנתבעת לשלם לתובע 159 ₪ עבור הפקדות לפנסיה קצרה, 4,182 ₪ עבור פדיון חופשות, 23,253 ₪ עבור פיצויי פיטורים ו-8,651 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת. עוד קבע בית המשפט כי הנתבע ניכה שלא כדין משכרה של התובעת 5,345 ₪ והורה לה להשיב סכום זה. השופטים לא מצאו כל סיבה להרים את מסך ההתאגדות ובכך לדחות את התביעה נגד הנתבע השני, ואף לא הורו על ניכוי סך כל ההפקדות של התובע שהופקדו לקופת הפיצויים. בקשת התובע להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נדחתה, אך הנתבע חויב לשלם לתובע 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-2,500 ₪ הוצאות משפט, בתוספת ריבית. לבסוף, השופט העניק לתובע את הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.