עמל"ע 13439-10-12

תקציר

עורך דין ישראלי, שהורשע במעילה בכספי נאמנות ואי שמירה על כבוד מקצוע עריכת הדין, ערער על חומרת עונשו. בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין גזר עליו במקור שמונה שנות מאסר על תנאי, בנוסף להפעלת שמונה חודשי מאסר על תנאי ושש שנות מאסר על תנאי. עם זאת, בית הדין הארצי הפחית עונש זה בשל נסיבותיו האישיות הקשות, לרבות היותו המפרנס היחיד של אשתו החולה וילדיו, ובסופו של דבר השבת הכספים שהופקעו. ערעורו של עורך הדין על עונש מופחת זה, שהתמקד במחלתה של אשתו וביקש הפחתה נוספת, לא צלח. בית הדין לערעורים, בגלגול ערעור שני, אישר את החלטת בית הדין הארצי, תוך ציון חומרת העבירות והרשעותיו המשמעתיות הקודמות של עורך הדין. הם הסכימו עם משקלו של בית הדין הארצי בין האינטרסים הציבוריים והאישיים, והגיעו למסקנה כי העונש שנגזר כבר היה קל ביחס לחומרת העבירות. מתוך הכרה במאבקיו האישיים של עורך הדין, בחר בית המשפט שלא לחייב אותו בהוצאות נוספות, ואיחל לאשתו החלמה מלאה. פסק הדין ניתן שלא בפניו לשני הצדדים.