ב"ל 22706-07-23

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בלשון משפטית, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **בית הדין האזורי לעבודה חיפה, תאריך 30.03.2026, ב"ל 22706-07-23** **פסק דין – הכרה בליקוי עור (BCC) כפגיעת עבודה בעילת מיקרוטראומה** **א. רקע עובדתי והליכי הבירור:** בית הדין התבקש להכיר בליקוי עור מסוג BCC (Basal Cell Carcinoma) שבו אובחן התובע, אורי אדיב, כפגיעת עבודה, וזאת מכוח עילת המיקרוטראומה. לאחר שהתובע הצליח, לכאורה, להקים תשתית עובדתית ראשונית לקיומה של פגיעה מיקרוטראומטית, מונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, ד"ר רוני וולף, לחוות דעתו בסוגיה. המומחה התבקש לבחון את הקשר הסיבתי בין חשיפת התובע לשמש במהלך עבודתו במוסכים שבבעלותו, לבין התפתחות נגעי העור, לרבות BCC. התשתית העובדתית שנפרסה בפני המומחה כללה את פרטי עבודתו של התובע (היקף שעות, ימי עבודה, תנאי הסביבה – חלק מקורה וחלק חשוף לשמש), מידת החשיפה לשמש (כ-3 שעות ביום בממוצע), העדר שימוש בתכשירי הגנה, וחשיפה ממושכת (משנת 1992 ועד ימינו). **ב. מהות הליקוי והקשר הסיבתי – ניתוח המומחה:** 1. **אבחנה רפואית:** המומחה אבחן אצל התובע נזקי שמש מרובים, לרבות נגעים טרום-סרטניים (Solar Keratosis) וסרטני עור מסוג BCC. הודגש כי חלק מהנגעים התפתחו באזורים חשופים לשמש (לחי, קרקפת, צוואר, אמה בשרוול קצר) וחלקם באזורים מכוסים בבגדים (גב, חזה, כתף, שוק, אמה בשרוול ארוך). 2. **הקשר הפוטנציאלי בין חשיפה לשמש לסרטן עור:** המומחה הציג התפתחויות מחקריות והתייחס לשינוי בגישה המדעית, המכיר כיום בקשר סיבתי בין עבודות בחוץ להתפתחות סרטן עור מסוג BCC. הוא קבע כי על פי הידע העדכני, קיים קשר סיבתי פוטנציאלי בין חשיפת התובע לשמש לבין ה-BCC, בסבירות של למעלה מ-80%. 3. **הקשר הסיבתי הקונקרטי:** * **חשיפה מצטברת:** המומחה העריך את סך החשיפה המצטברת לשמש כשלוש שעות ביום, במשך כ-20 שנה, 6 ימים בשבוע. חשיפה זו, לטענתו, מהווה קרינה מצטברת גבוהה ביותר, המסבירה כל נזק עור וסרטן עור הקשור בחשיפה מצטברת. הוא העריך כי קרינה זו גבוהה פי 4-5 מהקרינה הנחשבת כמזיקה. * **נגעים באזורים מכוסים:** המומחה התמודד עם השאלה כיצד נגעים באזורים מכוסים בבגדים עשויים להיות קשורים לחשיפה לשמש. הוא הסביר כי בגדים רגילים אינם מספקים הגנה יעילה מפני קרינת UV (UPF נמוך, היורד עוד יותר כשהבד נרטב). בשל חוסר מידע מדויק על סוג הביגוד שחבש התובע, המומחה נמנע מלכמת בוודאות את הקשר הסיבתי לנגעים באזורים אלו, אך ציין כי סביר מאוד שההשפעה לא פחתה מ-20%. * **מנגנון הפגיעה:** הוסבר כי הפגיעה נגרמת ממנות קרינה זעירות שחזרו על עצמן, אשר פוגעות ב-DNA ובתאים, ועל אף מנגנוני תיקון, מצטברות וגורמות להתפתחות תאים ממאירים. זוהי מהות הפגיעה המיקרוטראומטית. * **הערכת תרומת החשיפה בעבודה:** המומחה העריך את השפעת החשיפה בעבודה ב-60% להתפתחות הסרטנים באזורים החשופים, ו-40% לגורמים אחרים (גנטיקה, חשיפה בילדות, גוון עור, חשיפה מחוץ לעבודה). הוא ציין שהערכה זו היא "הגזמה בגדול" לטובת התובע, שכן קרינת השמש היא גורם הסיכון העיקרי, ויתר הגורמים מתגמדים לעומתה. 4. **התמודדות עם שאלות הבהרה:** * **הגדרת "עובד חוץ" (European Agency for Safety and Health at Work):** המומחה הבהיר כי הגדרת "עובד חוץ" לפי המרכז האירופאי אינה בהכרח מבוססת על 75% חשיפה לשמש, אלא שקריטריון זה שימש לצורך קביעת מספרם של עובדי חוץ במחקר ספציפי. הוא הדגיש כי כל חשיפה יומית לשמש בימי חול נחשבת לחשיפה מתמשכת בעבודה, הקשורה להתפתחות סרטני עור, וכי עובד הנחשף לשמש בעבודתו ייחשב כעובד חוץ, גם אם חלקית. * **משך חשיפה מינימלי (10 שנים / 6 שעות ביום):** המומחה התייחס למחקרים שהציג הנתבע וטען כי הם אינם מבססים את הטענה כי נדרשת חשיפה של 10 שנים ו-6 שעות ביום לקשירת קשר סיבתי. הוא הבהיר כי גם לאחר 5 שנות חשיפה קיים סיכון מוגבר, והסיכון מוכפל ב-10 שנות חשיפה. המומחה הדגיש כי חשיפתו של התובע (3 שעות ביום, 20 שנה, 11 חודשים בשנה) עולה משמעותית על המינונים המינימליים הנדרשים בספרות. * **התחשבות בגורמים אישיים (גנטיקה, חשיפה מחוץ לעבודה):** המומחה אישר כי התחשב בגורמים אלו (40%) והעריך כי השפעתם, לרבות רקע משפחתי, היא בשיעור של כ-5% לכל גורם, כאשר גורם הסיכון העיקרי נותר השמש. * **תיקון DNA ורגישות אישית:** המומחה הסכים כי קיימת רגישות אישית שונה בין אנשים, אך הדגיש כי המחקרים הסטטיסטיים מבוססים על ממוצעים ועל כן יש להתחשב בהם. * **נגעים באזורים מכוסים (שוב):** המומחה חזר על הסברו לגבי חוסר היכולת לכמת את הקשר הסיבתי לנגעים באזורים מכוסים בשל חוסר מידע על סוג הבגד, אך חזר והדגיש כי סביר מאוד שההשפעה אינה פחות מ-20%. **ג. החלטת בית הדין – אימוץ חוות דעת המומחה:** 1. **דחיית בקשת הנתבע למינוי מומחה נוסף:** בית הדין דחה את בקשת הנתבע למנות מומחה נוסף, תוך שהוא קובע כי חוות דעת המומחה הנוכחי מפורטת, מנומקת ומבוססת על הידע הרפואי והעובדות שנקבעו. 2. **מעמדו של המומחה מטעם בית הדין:** בית הדין שב והדגיש את ההלכה המחייבת, לפיה חוות דעת המומחה מטעם בית הדין היא "האורים והתומים", מהווה מקור סמכות משמעותי, ובית הדין נוהג לייחס לה משקל רב בשל אובייקטיביותה. רק במקרים חריגים, עם הצדקה עובדתית או משפטית מיוחדת, ניתן לסטות ממנה. 3. **קבלת התביעה לגבי נגעים באזורים חשופים:** בית הדין אימץ את חוות דעת המומחה וקיבל את התביעה ביחס לנגעים באזורים החשופים לשמש. הנתבע נדחה בטענותיו העובדתיות שהתבססו על נתונים שלא נמסרו למומחה, ובטענותיו המשפטיות בדבר הגדרות "עובד חוץ" ומינימום חשיפה. 4. **התמודדות עם נגעים באזורים מכוסים:** בית הדין נדרש להבחנה שעשה המומחה בין אזורים חשופים למכוסים. המומחה, כאמור, נמנע מלכמת את הקשר הסיבתי לנגעים באזורים מכוסים עקב חוסר מידע על הביגוד. בית הדין, בשונה מחוות הדעת המקורית, החליט **להכיר בנגע באמה** (בהתבסס על כך שהתובע לובש חולצה ארוכה בחורף וקצרה בקיץ, כלומר, האמה חשופה חלקית מהשנה), תוך הפניה להחלטות אחרות של בית הדין האזורי (ב"ל 24330-11-19 ישי שוורצמן). עם זאת, ביחס ליתר הנגעים באזורים מכוסים, בית הדין קיבל את מסקנת המומחה כי לא הוכח קשר סיבתי מספק, לאור מידת הוודאות והראיה הנדרשת. 5. **הכרת הנגע באמה:** ההחלטה להכיר בנגע באמה, למרות שניתן לראות בו אזור מכוסה (עם שרוול ארוך), מהווה חידוש או הרחבה מסוימת של הגישה. היא מבוססת על איזון בין הידע הרפואי (חוסר ודאות לגבי הביגוד) לבין העובדות הספציפיות של התובע (חשיפה חלקית של האמה לשמש בהתאם לעונות השנה). זוהי דוגמה לאופן בו בית הדין מנסה לאזן בין הדרישה להוכחה ובין מורכבות המציאות הרפואית והתעסוקתית. 6. **סכום ההכרעה:** בית הדין קיבל את התביעה וקבע כי קיים קשר סיבתי בין נגעי העור (BCC) באזורים **החשופים לשמש** (קרקפת, צוואר, לחי, ואמה) לבין תנאי עבודתו של התובע. **ד. עקרונות משפטיים וחידושים:** 1. **מיקרוטראומה כבסיס לתביעה:** המקרה ממחיש את השימוש בעילת המיקרוטראומה להכרה בפגיעות עבודה הנובעות מחשיפה ממושכת וחוזרת לגורמים מזיקים, גם אם כל פגיעה בפני עצמה היא זעירה. הפגיעה המצטברת היא זו שמקימה את הקשר הסיבתי. 2. **עדכון הידע המדעי:** בית הדין, באמצעות המומחה, מבסס את החלטותיו על הידע הרפואי העדכני ביותר, תוך הכרה בשינויים בתפיסה המדעית (כמו הקשר בין חשיפה לשמש לסרטן עור). 3. **תפקיד המומחה מטעם בית הדין:** הדגשת מעמדו המרכזי של המומחה, ואת המגבלות על סטייה מחוותו, מהווה עיקרון יסוד בדיני עבודה. 4. **גמישות ביישום:** ההחלטה לגבי הנגע באמה, למרות ההסבר הראשוני של המומחה, מראה כי בית הדין אינו כבול באופן נוקשה לחוות הדעת, אלא משתמש בה כבסיס להחלטה, תוך התחשבות בעובדות פרטניות ובשיקולים נוספים (כמו עונתיות הלבוש). זהו ביטוי לאיזון בין דרישת ההוכחה לבין מציאות תעסוקתית מורכבת. 5. **התמודדות עם נתונים חסרים (ביגוד):** בית הדין מתמודד עם מצב בו חסרים נתונים חיוניים (כמו טיב הביגוד), ועל בסיס זה מכריע האם ניתן לקבוע קשר סיבתי. במקרה זה, העדר וודאות הוביל לשלילת הקשר לגבי חלק מהנגעים, למעט ההכרה באמה שהוצגה כפשרה. 6. **נטל ההוכחה והגמשתו:** בעוד הנטל להוכיח קשר סיבתי מוטל על התובע, בית הדין, באמצעות מינוי מומחה, מסייע לו בעמידה בנטל זה, ובפרט בעניינים הדורשים ידע מקצועי. 7. **גורמי סיכון מרובים:** המקרה מציג מודל של ניתוח גורמי סיכון מרובים (חשיפה תעסוקתית, גנטיקה, חשיפה מחוץ לעבודה, גיל), והערכת תרומתו היחסית של כל גורם. הדגשת השמש כגורם הסיכון העיקרי, גם כאשר קיימים גורמים נוספים, מחזקת את הטענה התעסוקתית. 8. **חידוש אפשרי – הכרה בחשיפה לא מלאה:** ההכרה בנגע באמה, למרות שהיה מכוסה חלקית, יכולה להצביע על נטייה להכרה רחבה יותר בפגיעות עקב חשיפה לא מושלמת, במקרים של חשיפה מצטברת גבוהה מאוד. **לסיכום,** פסק הדין משקף יישום של עקרונות דיני עבודה בנוגע להכרה בפגיעות עבודה הנובעות מחשיפה ממושכת וחוזרת, תוך שימוש משמעותי בחוות דעת מומחה. בית הדין מפגין גמישות מסוימת ביישום העקרונות, במיוחד בנוגע לנגעים באזורים שהיו מכוסים חלקית, וזאת על בסיס העובדות הספציפיות של המקרה והידע הרפואי העדכני.