רת"ק 7983-04-17

תקציר

המקרה דנן בסכסוך בין מבקש לבין בית כנסת סביב בקשתו לרכוש כרטיס למושב קבוע בבית הכנסת בימים הנוראים. בית הכנסת סירב למכור לו כרטיס, והסביר כי כרטיסים נמכרים רק לחברים ותיקים באגודת בית הכנסת. המבקש טען כי מצוקתו הנפשית וכבודו נפגעו וכי הוא מופלה לרעה. בית משפט קמא פסק נגד המבקש, והביא אותו להגיש רשות ערעור לבית הדין לערעורים. עם זאת, שופט הערעור דחה את הבקשה והסכים עם ממצאיו של בית משפט קמא. השופט הדגיש את הקריטריונים המחמירים למתן רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות ואת עקרון אי ההתערבות בממצאים עובדתיים ובהערכות מהימנות של בית המשפט קמא. השופט לא מצא מניעה שהמבקש יתפלל בבית הכנסת וראה בטענותיו בדבר מצוקה נפשית ופגיעה בכבודו כחסרות בסיס. יתר על כן, ההסבר של בית הכנסת לשריון מקומות לחברים ותיקים היה מוצדק, והמבקש לא זכה ליחס שונה מהציבור הרחב, תוך שהוא דוחה את טענת האפליה שלו. בהיעדר נסיבות חריגות ובאופי המטריד של טענותיו החוזרות ונשנות של המבקש נגד בית הכנסת, הורה לו השופט לכסות את הוצאות בית הכנסת, לרבות שכר דירה, בסך 6,000 ₪.