ס"ע 29052-02-11

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי טענת התובעת בדבר קביעת שיעור הקצבה, הרכיבים הכלולים בה והסכומים ששולמו נדחית, שכן היא לא הוגשה בפרק הזמן שנקבע. התביעה נחשבת כערעור על החלטת הממונה על הפנסיה, אותה יש להגיש תוך 60 יום, והתובע לא הגיש נימוק תקף לאיחור של שש שנים בהגשת התביעה. כמו כן, בית המשפט קבע כי אין לעדכן את תעריף השעות הנוספות, שכן הוא אושר בדיעבד על ידי ועדת הפרטה בניגוד להסכם הקיבוצי. ההסכם נועד לתקן את חריגות השכר ברשויות המקומיות ולהקפיא את המצב נכון למועד חתימתו, מבלי להקנות זכויות עתידיות. התובעת טענה גם לפערי שכר, לרבות בונוס חד פעמי, פיצויי שחיקה והפרשי שכר בגין הצמדת קצבת הפרישה למדד. עם זאת, בית המשפט לא מצא הצדקה לטענות אלה, שכן התובעת כבר קיבלה את הסכומים הנתבעים, וההבדלים הנוספים הנטענים נעדרי הסבר. התובעת ביקשה גם תשלום עבור ימי חופשה צבורים מעבר לתקרה הקבועה בחוק של 55 ימים. בית המשפט דחה טענה זו, שכן התובע לא הוכיח כי הצבירה אושרה או הובטחה על ידי המועצה, וכי צרכי העבודה שלו מנעו ממנו לנצל את ימי החופשה. בנוסף, התובע, שאישר חופשה לעובדים אחרים, לא הוכיח כיצד עבודתו חיונית למועצה, מה גם שלטענתו המועצה הפסיקה את העסקתו בתקופת ההודעה המוקדמת. בסיכומו של דבר, נדחתה תביעתו של התובע במלואה, והוא חויב לשלם לכל נתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. על פסק הדין ניתן לערער בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.